כשאמא נכנסת לבידוד – איך אפשר לעבור את זה בשלום?

מדריך להורים: פתאום למיכל כרמי היתה הזדמנות לבדוק - איך זה להיות אמא בבידוד? איך מתפעלים את הבית אם בכלל, ואיך מצליחים לשמור על השפיות

חדשות כיפה מיכל כרמי 04/01/21 12:55 כ בטבת התשפא

כשאמא נכנסת לבידוד – איך אפשר לעבור את זה בשלום?
בידוד. אילוסטרציה, צילום: הדס פרוש, פלאש 90

בתקופה הזו שאנחנו חוששים ושומעים סביבנו עוד ועוד משפחות שנחשפו או נכנסו לבידוד – לחלקינו יש הרגשה שזו גזירה נוראית, שלא נצליח לעמוד בה ופחד מהטלפון שיבשר לך שגם אתה, ההורה,  צריך להיכנס לחדר ולא לצאת לשבועיים.

כך היה גם אצלי- אמנם, שלושה מתוך שבעת ילדיי כבר היו בבידוד. חווינו להאכיל, לדאוג, לבדוק, לארח כמה חברים יחד עם הילדה , לשטוף כלים , לפנק ועוד אך חשבתי שהנורא מכל הוא שאני אצטרך להתבודד. הרי איך יתפקדו:  בית שלם , אבא חיוני, 7 ילדים , 2 כלבים והררי כביסה בלעדיי?

ביום רביעי התקשרו מבית הספר "תלמיד שלך חולה ואת צריכה עכשיו ומיד להיכנס לבידוד " למרות שחשבתי שאני מוכנה נפשית , הייתי המומה ופתאום גם לחוצה: איך יהיה, מה יהיה? מרוב לחץ התחלתי לדמיין כאבי ראש, חום ולא הצלחתי לחשוב בבהירות.

עליתי לבדי לכמה דקות לחדר והורדתי כל מה שיכולתי לחשוב באותו רגע שאצטרך : פיגמה, בגדים, מטפחות, קרמים, משחת שיניים ומברשת, מגבת ומצעים.

ומאז, כבר 5 ימים אני סגורה בחדר.

והאמת? לא רק שזה לא נורא- זו אפילו הזדמנות נדירה וחשובה . נשמע לכם מוזר?

  1. ככותבת על הורות ואתגריה – הרגשתי קצת מוזר לכתוב על התקופה בלי ממש לחוות את כל האתגרים – והנה, ניתנה לי ההזדמנות לבחון איך מתמודדת משפחה כשהאמא בבידוד.
  2. גיליתי שהחברים, המשפחה המורחבת והגרעינית מאוד רוצים לעזור ולפנק- וזוהי ההזדמנות שלי לאפשר להם לעזור וללמוד לקבל עזרה. לפני כמה שבועות קראתי את ספרה מעורר המחשבה של חני וינרוט ז"ל "עולם הפוך ראיתי" ובאחד הפרקים קראתי על האפשרות לקבל ובעצם לתת תוך כדי.
  3. לפני הבידוד היו דברים שבעיניי נראו הכרחיים ולא סמכתי על ילדיי שיסתדרו בלעדיהם . כמו: ללכת לישון בלי סיפור ושיר מאמא, להתקלח עם אמא (בת החמש שלי), כלים בכיור, תזכורות שונות ופתאום- הם נרדמים לבד ואפילו בשמחה, מתקלחים ועושים את חובותיהם בלי תזכורות וללא עזרתי (מישהו אחר עוזר לקטנה), הכלבים מקבלים את כל מה שהם זקוקים לו גם כשאני לא מזכירה . אני מרגישה שהבידוד נתן לי הזדמנות להביט על ילדיי כגדולים יותר ואחראיים יותר.
  4. בהמשך לסעיף הקודם פתאום גיליתי כמה ילדיי אוהבים לעזור ויכולים לעשות זאת אפילו יותר ממה שחשבתי (וגם ככה חשבתי שהם אלופים): התאומים בני העשר מכינים לי ארוחות בוקר גורמה, בן ה13 מכין לי ארוחות צהרים טעימות , הגדול מכין לי שייקים מפוארים ועומד לרשותי לבקשות מוזרות כמו הבאת בגדים נוספים, תרופות ועוד, הקטנה ממש דורשת לעזור גם היא ואני מוצאת את עצמי מבקשת ממנה דברים שבעבר לא חשבתי שהיא יכולה ואפילו מקבלת אותם בעיניים נוצצות, כמובן שגם בעלי וכל מי שנמצא בבית פתאום מתגלה לי במלוא הדרו ובלב הגדול והרחב שלו שרק רוצה לעזור .
  5. הרבה פעמים מצאתי את עצמי מתרצת תירוצים :" את זה אעשה כשיהיה לי זמן" "את זה אעשה כשלא אצטרך להשקיע בכביסה, בילדים, בכלים" " כרגע אני פשוט לא יכולה" והנה- ניתנה לי הזדמנות להתמודד עם האמת: סוף סוף לעשות אותם או להבין האם אני דוחה דברים כי באמת אין לי זמן (הרי עכשיו יש לי זמן) או שאולי הם לא מספיק חשובים לי או שכרגע אני לא בטוחה ביכולתי לעשותם. וזה בסדר לדחות אם זה לא הזמן אך המודעות למניעים האמיתיים שלי מרגישה לי חשובה .
  6. אני נהנית בבידוד. קוראת ספרים שרציתי , רואה סרטים מעניינים, נחה, אוכלת , אפילו מתעמלת. אך פתאום נזכרתי כמה אני אוהבת את החדר שלי (למרות שהחדר בו אני נמצאת גם הוא יפה , מרווח ונח) , כמה המיטה האמיתית שלי נוחה וכמה נעים לישון כשחברי לחיים לצידי. אני מרגישה שאצא מהבידוד ואוכל להזכיר לעצמי כמה אני אוהבת את חיי – בדיוק כמו שהם!

אז איך עושים את זה ואפילו נהנים?

הגדירו את המצב כמו שמתאים לכם ולמשפחה שלכם:
לפני כמה שבועות התקשרה אליי חברה מבידוד וסיפרה שהילדים שלה משגעים אותה. "איך זה יכול להיות?" שאלתי "הרי את בבידוד?" והיא ענתה שהם דופקים בדלת , שואלים על כל דבר, רבים ומערבים אותה ועוד.

ביום הראשון שלי בבידוד זה התחיל אותו הדבר. הבת הקטנה עמדה ליד הדלת ושיגעה אותי והבנים גם הם כל שניה שאלו ועירבו. ב12 כבר כאב לי הראש והרגשתי מותשת. ופתאום נזכרתי שאני בבידוד ושהם יכולים להסתדר! בדקתי איך הגבתי עד עכשיו וגיליתי שאכן עניתי לכל אחד, ניסיתי למצוא פתרון, להתערב, לענות, להושיט עזרה ולא רק שזה לא עזר זה רק שיגע אותי ואותם. החלטתי לשנות את תגובתי וכל ילד שפנה אליי- עניתי לו בחיוך אוהב: "אמא בבידוד, פנה לאח אחר" או "אני מאמינה שתסתדר" . ואני? פניתי לעיסוקיי- דמיינתי שאני בחו"ל , בחדר מלון והתחלתי לעשות מה שהתאים לי: להכין שיעורים לכיתות שאני מלמדת, לארגן את החדר, לקרוא.

ברגע שהוגדר המצב מחדש- הילדים הסתדרו והחלו לעזור אחד לשני ולעצמם.

  1. החליטו על כמה עוגנים ביום – לפי מה שמתאים לכם. אל תדרשו יותר ממה שאתם יכולים אך גם אל תקלו על עצמיכם מדי. איך תדעו שזה מתאים לכם? חישבו:" איך ארגיש בסוף היום אם אוותר על זה ? ואיך ארגיש בסוף היום אם אעשה זאת?" כך קבעתי לי התעמלות, סידור החדר ועמידה במטרה אחת .
  2. מיצאו איך לגרום לעצמיכם להרגיש טוב : התעניינות במשפחה, שיחות טלפון, קריאה, צפיה בסדרות ( השתדלו לא להגזים וחיזרו אל השאלה שבסעיף הקודם) , מקלחת חמה ועוד.
  3. דברו עם בן/בת הזוג ונסו להגיע לתיאום ציפיות- איך הוא יכול לעזור ואיך אתם יכולים קצת להקל. אני למשל לוקחת את הכביסה הנקייה ומקפלת אותה לתוך גיגית , קובעת תורים אם מישהו צריך, מזמינה קייטרינג וכו'.
  4. הוסיפו משמעות- כשמתמודדים עם אתגר הרבה יותר קל כשמוצאים במה הוא משמעותי. אני למשל החלטתי לראות את הבידוד כאתגר, לנסות לעודד את תלמידיי ולמצוא בתוכו תובנות להורים במצבי. כמו כן אני מזכירה לעצמי שכששומרים על הבידוד – שומרים על בריאות הציבור וזה גורם לי לחוש משמעותית גם כשאני כאן לבד בחדר.

הרבה בריאות לכולם ובהצלחה להורים ולילדים


 

לטורים קודמים

מיכל כרמי - אשת חינוך. מרצת העצמה למבוגרים ונוער, מנחת חוגי הורים, כותבת טורי חינוך ומנהלת דף הפייסבוק:" שפר באהבה-מיכל מיכל כרמי", מורה בתיכון ואמא לשבעה.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן