האם באמת אפשר לחזור לשגרה?
מדהים איך נפש האדם מתרגלת לכל
המסחר סגור, הילדים מכיתה ה' ומעלה בבית ואנחנו מדברים על חזרה לשגרה.
השגרה שהייתה רחוקה מאיתנו כרחוק מזרח ממערב, והיא גם לא תשוב בשנה הקרובה.
וזו התובנה הכי משמעותית של הגל השני. התפכחות. השגרה החדשה היא חודשים ארוכים וממושכים ללא שגרה
ולכן אנחנו צריכים להתעשת ובמהירות. המערכות סביבנו מוכיחות שככל שהמערכת יותר גדולה, הסיכוי שהיא תתן לנו מענה קטן יותר.
ערבוב בין מציאות מורכבת ,למאבקי כח ופוליטיקה קטנה מגלה שלא כדאי לשים את יהבנו במערכת.
גם תנועות הנוער, התחליף שבעבר עזר להורים לתעל את האנרגיות לעשייה מבורכת, גם הם משותקות.
היחידים שיש להם אוטונמיה מוחלטת וכפופים רק לשיקול דעת עצמם ולהוראות משרד הבריאות הם ההורים.
הילד נמצא בבית כל שעות היום
הלמידה מרחוק נותנת מענה חלקי למרחב הלימודי, לידע ולמיומנויות הלמידה
אבל, חינוך, קשר אישי, ושייכות חברתית לא ניתן להעביר דרך הזום
המציאות החדשה מעמידה את ההורים כאחראים בלעדיים לחינוך של הילד, הנער או הנערה.
הורים צריכים לייצר "קייטנות הורים" שמטרתם
לא לימודית אלא שייכות חברתית, לכידות, מפגש ועשיה חינוכית חיובית.
את הלמידה נשאיר למורים, שעושים ככל יכולתם, אבל עלינו לקחת את האחריות על הנפש, על הצמיחה והשיתוף החברתי שכל כך חשוב לילדים שלנו, על החינוך.
קיטנות הורים לקבוצות ילדים בקפסולות קטנות, שנפגשות פעמיים בשבוע, עם הובלה הורית. הורה אחד פעם בשבוע.
ובמקומות שאפשר פעמיים בשבוע.
משחק חברתי בחוץ, פתרון חידות, התנדבות משותפת ולימוד של מיומנות חדשה.
הדגש הוא לא התוכן עצמו כמו המפגש החברתי, היציאה מהמסך, והשמירה על תדר חברתי פעיל ותוסס.
חינוך בייתי במתכונת חדשה, קבוצות הורים מובילות חינוך, זה אפשרי, זה מותאם למציאות, וזה דחוף.
כי אין שגרה, וגם לא תהיה
יש וואקום וזו הדרך למלא אותו.
שירת מלאך, יועצת ומלווה גברים ונשים לזוגיות