המסע הזה אל נבכי בריאות הנפש, הוא לא רק המסע שלי מול הילדה שלי. זה מסע של כל המשפחה, של כל החברים, של כל הקהילה, של כל מי שמכיר אותה ואותנו. היום אחותה כתבה לה מכתב. לא נגעתי:
"דיכאון. כעס. חרדה. אובדנות.
אי רצון. בעצם רצון למות ולא להיות פה יותר. רצון חולה. נפש חולה בגוף בריא שנחלש עם הזמן.
אחות שלי נעלמה. היא כאן אבל היא לא איתנו. אחות שלי היא לא הילדה שהכרתי, וגם לא הנערה.
וזה קשה. זו אחות שלי. זה משפחה. זה קשר דם. היא בשר ודם. הגוף שלה איתנו, אבל הנשמה כבר מזמן רצתה לעזוב. ניסתה חזק. ניסתה בכוח.
וזה עבד לה. היא הצליחה להכאיב מספיק לגוף כדי שייתיחסו אליה. ואז היא ניסתה שוב. היא לא באמת רצתה לפגוע. לפחות לא במי שסביבה.
היא לא רצתה לגרום למעגלים שלה להרגיש שחלק מהם חסר.
אבל חלק מהם חסר. וחלק מהם מנסה להתמודד. מכחישים, כועסים, מבולבלים. לא יודעים אם לדבר על זה או לא. לא רוצים לבאס. בעיקר רוצים שהכל יחזור להיות שלם. לא מבינים מה קרה ואיפה הם טעו בדרך. לא שזו אשמתם. אבל יש לנו נטייה להאשים את עצמנו.
והזמן עובר, והכל רגיל, אבל שום דבר לא רגיל. ילדה נעלמה וזה לא בסדר. הנשמה שלה מתמודדת עם ניסיון אדיר. אבל גם כל מי שסביבה. וכולם כואבים וכולם כאובים.
בלבול. בהלה. פחד. זה יקרה גם לי? זה קורה לכולם? ושואלים מסביב מה קורה, ומה איתה, וזה לא בשבילי, זה בשבילם. לדעת שהם שאלו. שלכאורה אכפת להם. אז אני לובשת חיוך ואומרת שהכל בסדר, כי זה מה שאנשים רוצים לשמוע, כי זה מה שאני רוצה להאמין בו.
כי בא לי שיהיה טוב. כי בא לי שהכל יחזור לקדמותו. בא לי את החיים הטובים שאני מכירה. בא לי מחדש. בא לי את אחות שלי בחזרה. בא לי חיים מלאים באנשים שרוצים לחיות. בא לי חיים עם אנשים שאוהבים את החיים, רוצים בהם, מעריכים אותם. בא לי לבכות. בא לי לצעוק. בא לי הכל. בא לי טוב. בא לי שאחות שלי תבריא. בא לי שאנשים יעריכו את החיים שלהם. בא לי שאנשים יחיו את החיים כל עוד יצר החיים והרצון לחיות פועל וגועש אצלם. בא לי שאנשים לא יגידו סתם שהם בדיכאון. בא לי טוב. בא לי שאחות שלי תבריא כבר ותחזור אליי, אלינו. בא לי שאני ארגיש בטוח לשהות ליד אחות שלי, להסתכל עליה, ללטף בעיניים, לא לשפוט, להגיד לה שיהיה בסדר. להגיד לעצמי שיהיה בסדר. לדעת שאיכשהו בסוף - יהיה רק טוב. להאיר לה ולנשמה שלה את הדרך ואת החיים. היא שרויה באפלה. הפנסים עדיין לא דולקים. פנס בודד נדלק. דוחק באחרים שידבקו באור שלו ובשמחה שהוא מביא איתו וידלקו גם.
לבכות כשצריך, לצחוק כל עוד אפשר. לחבק ולאהוב ולהגשים ולחיות. לא להתייאש בדרך.
בא לי משפחה שלמה. ארבעה אחים שמחים ובריאים ושמחים.
אני רוצה, אני מבקשת. תאיר לאחות שלי את הדרך הנכונה ואת החיים.
תחזיר אותה מאיבוד אליי, אלינו. בבקשה שהמשפחה תחזור להיות שלמה. בבקשה שנעריך את מה שיש לנו."