לאורך הדורות היו הרבנים בישראל מנחי הדרך והכתובת לייעוץ ולכל שאלה שיש בה מימד ערכי/רוחני/הלכתי. חיבורם לתורה ויראתם הקודמת לחכמתם היו הסיבה לכך, ולא בעיה שמעידה על ניתוקם.
מתוך עיסוקם בנאצל ובמופשט ידיהם היו תמיד מלוכלכות בדם, בשפיר ובשליה, כשהם מחוברים עמוק מאוד למתרחש במציאות (גם בלי להכיר את כל סדרות הטלוויזיה המעודכנות).
מחנכים במרחבי התוהו: מדוע המחנכים עדיפים על רבנים?
כאשר איש חינוך מציג אותם באופן גורף כמי שחיים "בנתק או בדיסוננס עמוק בין התורה ובין החיים" זהו חירוף, גידוף וביזוי תלמידי חכמים.
כאשר הוא מאשים אותם בדרדור תלמידיהם ובזריעת ייאוש בליבותיהם זה כבר שפל של הוצאת דיבה, פגיעה קשה ביחס אליהם ושקר מוחלט. אם הדברים מעידים משהו, זה בעיקר על פגם כבד ביראת השמים של הכותב.
כנ"ל לגבי האשמת החינוך הדתי בהידרדרות חניכיו בהאשמות הזויות. נראה שהכותב תקע את החיצים עמוק עמוק ואז צייר את המטרה מסביב. בוגרי החינוך הדתי הם המופקרים מבחינה מינית בגלל חוסר הכנה מספק? או שאולי דווקא התופעות הללו, במקומות שאכן הן קיימות בקרב הנוער הדתי, הן תוצאה של השפעות התרבות החילונית והנתק מתורה ויראת שמים.
המכנה המשותף של הדברים נראה כתפיסה מעוותת של תפקידם של התורה ושל מי שהשקיעו את מטב שנותיהם בצלילה עמוקה לעיסוק בה, כאילו נועדו לשרת את גחמות המציאות ואת המאוויים הנמוכים. מתוך כך אפשר גם להציב לרבנים ציפייה מה הם אמורים לומר ומה נדרש מהם להתיר. כל זאת, ב 180 מעלות לתפיסת התורה ונושאי דברה כמי שאמורים לרומם את המציאות מתוך סיבוכיה מעלה מעלה בקודש.
ב"ה שהרוב המוחלט של המחנכים ממש לא רואה כך את הדברים, ומשתדל לחנך את תלמידיו לכבוד תלמידי חכמים, למוראם, וליניקת התורה והיראה מהם, במגמה לעלות בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
הדברים הללו מתחברים בהלימה מלאה למגמת ההשתלמות בנושא הלהט"ב שמוביל הכותב. מגמה שנודף ממנה ריח עז של לגיטימציה לחסרונות המציאות ולחולשותיה, וייאוש מאפשרות התיקון והיציאה לחירות, במקום להוביל כיוון חינוכי של תקווה, תיקון ושאיפת עלייה מתמדת בכדי לאפשר למי שמסוגל ורוצה להקים בית נאמן בישראל.
הרב אבנר פורת הוא פעיל בארגונים ציבוריים שעוסקים בזהות היהודית של המדינה כמו 'חותם' ו'בוחרים במשפחה'. היה מועמד מפלגת 'נעם' לכנסת