האם בת-ים מטמאה טומאת מת? האם מותר לשחוט באמצעות חרב אור? מתי חל חג הפסח על המאדים? האם מותר לאדם להתעתק ממקום למקום בשבת יותר מאלפיים אמה? האם מי שחזר לעבר יכול לבוא על אמו שעדיין איננה אמו? מה צריך חייזר לעשות כדי להתגייר? האם קנטאור הוא חיה טהורה? האם מותר להוציא בשבת חפץ מהחללית החוצה לחלל? האם מי שנמצא במציאות וירטואלית חייב להניח תפילין? שאלות מהסוג הזה לא שומעים בכל יום. למה? אולי בגלל שאנשים ששמעו על חזרה בזמן לא מתעסקים עם שאלות הלכתיות - ולהיפך.
אבל אולי יש גם סיבה פנימית יותר. אנשים שחיים בעולם הלכתי, כמונו, קוראים מדי פעם ספרי אגדות, ורואים סרטי מדע בדיוני. איך זה שכמעט אף פעם לא עולות בראשנו שאלות כאלה? למה אנחנו לא שואלים את עצמנו אף פעם אם צריך לברך תפילת הדרך במכונת זמן? הרי ראינו פעם סרט כזה, ואנחנו גם יודעים שיש תפילה שאומרים בנסיעות - אז למה זה לא מתקשר?
מלחמת הכוכבים, חזרה לעתיד, הארי פוטר, פארק היורה, שר הטבעות - כולם מכירים את השמות, אפילו אם הם לא ראו או קראו בעצמם. עולם שלם של דמיונות, פנטזיות, חלומות ואגדות מסתובב סביבנו. שמענו על כוחות האופל, על קוסמים ומכשפות, על יצורים מיתולוגיים ועל חייזרים. איך זה שלא צפות במוחנו שאלות מתבקשות כאלה - תוך כדי הסרט או אחריו?
את אותה שאלה אפשר לשאול גם הפוך: אנחנו לומדים מסכת שבת - דיני הוצאה מרשות לרשות, אבל לא מעלים על הדעת להתעסק בשאלה על הוצאה מחללית; קראנו משניות על שחיטה - אבל מה הקשר לחרב אור? למדנו הלכות תפילין - אבל למי אכפת עכשיו ממציאות וירטואלית?!
אנחנו חיים בשני עולמות, שהם כמו קוים מקבילים - לעולם לא נפגשים. זה כאילו חלק אחד במוח שלנו נמחק כשאנחנו רואים סרט, וכל מה שעשינו בחופש מתפוגג ברגע שפתחנו גמרא. אין שום קשר.
במילה אחת אפשר להגיד שאנחנו סכיזופרנים. יש לנו פיצול-אישיות. אם אנחנו בחורים דתיים "רציניים" - אז חלק אחד באישיות שלנו הוא חלק "הלכתי". שם אפשר למצוא את כל הדיונים, הסעיפים הקטנים, מה שאמר הרב ההוא ומה שחולק עליו הרב האחר. זה עולם שלם, שיש לו גבולות ברורים: לא מדברים על הלכה כשרואים סרט. מי ששומע על האפשרות לחזור בזמן, לא עולות בראשו שאלות בדיני עריות. הדברים האלה שייכים לחלק השני באישיות - שהוא חלק בלתי-הלכתי בתכלית.
קשה להאשים רק אותנו בזה. כרגיל - הכל באשמת הרבנים. גם הם לא מעלים שאלות כאלה כשלומדים גמרא או הלכה. גם הם מציגים עולם הלכתי קטן ומצומצם, ולא מנסים בכלל ליצור בכיתה דיון הלכתי מרתק בדיני חייזרים. אין ספק שמחנכינו הרבים לא הצליחו (ואולי מעולם לא ניסו) ליצור בשבילנו עולם שלם, אחיד, בריא ויציב; עולם שבו הנפש איננה מפוצלת, והיא נמצאת עם כל צדדיה הן בגמרא והן בסרטים.
ומה אנחנו יכולים לעשות? להתחיל את התהליך בעצמנו. אנחנו צריכים להיות אלה שיעלו את השאלות. אנחנו צריכים להתעקש לתת ביטוי לכל מה שאנחנו יודעים ומכירים - גם ליד הספרים וגם בחוץ. בואו נפתח את ההלכה לעולם, ונגרור את העולם אל תוכה.