שחנ"ש במוצ"ש: פעורים

תמיד נמשכתי לעולם הקבלה. סיפורים מרתקים על עולמות רוחניים ומקובלים שמשנים את הטבע, מלאכים וספירות. אבל עם הזמן, גיליתי שבין המציאות הפיזית של האדם לעולמות הרוחניים יש תהום פעורה- והיא הנפש

חדשות כיפה אסף פני אל 11/07/15 22:35 כד בתמוז התשעה

שחנ"ש במוצ"ש: פעורים
shutterstock, צילום: shutterstock

איך לא דיברתי על זה בשניה שזה התגלה??? כשהכותרות זעקו על הרב מהצפון שאנס את אחת (או יותר?) מהנשים שבאו להתייעץ איתו- האצבעות שלי היו חמות על המקלדת, אבל חיכיתי טיפה. עכשיו, בפרשה של כזבי בת-צור המדינית ששכבה עם נשיא שבט מישראל- ישבתי לכתוב, בימים ההם בזמן הזה. לא שאני משווה את הרב מהצפון לנשיא שבט ולא שאני משווה, חלילה, את כזבי המדינית לאותה אישה מסכנה- אבל אני רוצה לדבר על הנפש ועל יצר המין (במובן הנפשי).

תמיד נמשכתי לעולם הקבלה. סיפורים מרתקים על עולמות רוחניים ומקובלים שמשנים את הטבע, מלאכים וספירות. אבל עם הזמן, גיליתי שבין המציאות הפיזית של האדם לעולמות הרוחניים יש תהום פעורה- והיא הנפש. אנשים פשוט מדלגים עליה. אנשים מבינים את זה כשמדברים על הגוף: אי אפשר להפסיק לאכול. למה? כי אז הגוף ימות. פשוט.

השלב הבא אמור להיות: אי אפשר לעבור חוויות קשות ולעבור הלאה בצורה נורמלית. אי אפשר לגדול בבית מסוים עם אוירה מסוימת- ושזה לא ישפיע. אי אפשר להיות מוצף רגשות ו"לנקות" אותם על ידי הדחקה שלהם פנימה. אבל- על השלב הזה מדלגים. מיד עוברים לשלב של העולם הרוחני.

תפילות- עושות אותך קדוש. מצוות- מנטרלות לך כל מחשבה רעה. זקן- מבטיח לך הגנה רוחנית. אם העולם הרוחני פותר את כל הבעיות, אז למה לא אומרים: תפילות- יכולות להיות במקום אוכל. מצוות- מבטלות את הצורך בשינה. זקן- גורם לך שאתה לא צריך לצחצח שיניים???

את זה אף אחד לא יגיד, כי לכולם ברור שהמערכת הגופנית היא משהו מאוד רציני ושום דבר לא בא במקומו. אבל שוב- העולם הנפשי נתפס כאיזה משהו מעורפל שבמקרה הרע- "זה שטויות" ובמקרה הטוב- "זה לא משפיע, כי יש לנו נשמה יהודית".

התהום פעורה בין הגוף לנשמה. במרוצת השנים, מנסים אנשים להצליח בספורט של קפיצה למרחק ודילוג על הנפש. אבל נופלים שוב בתהום הפעורה של בעל-פעור. הגיע הזמן לזקוף את קומתו של היהודי הרוחני בעולם. רוצה להיות יהודי טוב? תלמד על הנפש שלך. תלך לסדנאות. לך לפסיכולוג. תגלה מערכת שרק תעזור לך להבין את עצמך ולהתקדם אחר כך בעולמות הרוחניים.

לפעמים קצת מפחיד אותי להגיד כאלה דברים, זה נשמע קיצוני. אבל כנראה שתמיד במצבים כאלה, שיש משהו שכל-כך כואב אבל לא מתייחסים אליו, צריך שיהיה אחד כזה, איך אומרים בצבא...מישהו פעור.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן