אני נושם את האבק, למרות שאני אלרגי אליו. שווה כל אפצ'י. ספריה ענקית, מאות טורים, מאות אלפי ספרים, אפשר לחתוך את השקט בסכין. בתוך כאוס הכרכים, הצלחתי לצוד את מה שחיפשתי. אני יושב עם הספר עתיק, שהוחרם על ידי רבנים גדולים לפני מאות שנים, אך נקרא על ידי גדולי הרבנים במהלך כל הדורות. המחבר: הרבה פחות מפורסם מהרמב"ם או הגר"א אבל מסתבר שהוא השפיע על גדולי המקובלים- רבי אברהם אבולעפיה.
לא מקובל קלאסי. רבי אברהם אבולעפיה, לפני 800 שנה, נדד בדרכים, המציא שיטה מיסטית משלו שקרא לה "קבלה נבואית", כתב חמישים ספרים. נעלם מעיננו. הרשב"א החרים את ספריו, אך גדולי המקובלים מצטטים אותם.
אני קורא את העמודים הישנים, מופתע שאני מבין את השפה, לא מופתע שאני לא מבין את התוכן. אבל אז נופלות עיני על הדרכה לטקס התעלות רוחנית. העיניים שלי מתרחבות והלב דופק. אני מגלה שם את הקשר בין נפש לנשמה.
הזכרתי כמה פעמים את הבעיה שלי: אני לא מצליח להבין איפה הנפש מתחילה (פסיכולוגיה, אישיות) ואיפה נשמה מתחילה (חלק רוחני עליון, לא קשור לחלק הגופני). על פניו נראה שיש עולמות שונים לגמרי: יש גוף, יש נפש, יש נשמה. אין קשר בין הדברים. הם אף פעם לא מוצאים איזו נקודה שהם יכולים להיפגש בה ולהגיד: "היי, מה נשמע?".
אבל בטקס של רבי אברהם אבולעפיה הוא נותן הוראות שממש מופנות לנפש- כדי להתעלות עם הנשמה. הוא מדריך את ההרפתקן הרוחני לשבת בחדר אפל, ללבוש בגדים שכולם לבנים, להדליק נרות "עד שיאירו עיניך יפה יפה" וצריך לדמיין את המלאכים ואת האותיות ועוד הוראות שכאלה.
ואני קורא בפרשה שלנו את כל ההוראות המדויקות של עולם הקרבנות. כל דבר עם החומר ממנו הוא עשוי, הגודל שלו, המרקם, הצבע, המיקום המדויק. ואני יודע, יש פה קודם כל דברים רוחניים. איך אפשר להבין את ההוראה של מריחת דם "על תנוך אזנם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית" של הכהנים, בלי לפרש שיש פה ענינים רוחניים מיסטיים שקשורים לעולם הנשמתי?
אבל, בנוסף, אולי יש בעולם העשיר הזה של חומרים וכיוונים, צבעים ובגדים- מטרה גם לעבוד עם הנפש של הכהן? שכל הסביבה תשפיע לו על הנפש. אם כן, אני חושב שזה חידוש יותר גדול ממה שזה נראה. זה אומר, שפסיכולוגיה יכולה להתחבר לרוחניות. זה אומר שהנפש קשורה לעבודת השם. זה אומר שיש מצב שגם הרב צריך ללכת לפסיכולוג. זה אומר הרבה, ממה שלא אומרים היום.
אז אולי הקשר בין הפסיכולוגיה לנשמה היה מוחרם במשך כל השנים האלה, אבל הגיע הזמן להסיר את החרם. כי בלי הנפש, תאמינו לי, תצא לנו כבר הנשמה.