אתם חושבים שאתם מכירים אותי.
בטח, אסף פני-אל, זה עם התלתלים הארוכים, הכובע ההפוך, אמנותי, יצירתי, שחקן. הוא בטח גם מרחף כזה, לא מחובר לעולם. הוא בטח מסתבך עם החשבוניות שהוא נותן להצגות ובטח שוכח תמיד את התפאורה כשהוא מסיים הצגה. הוא בטח אובחן עם איזו הפרעת קשב וריכוז והוא לא יכול לשבת 5 דקות במקום, בלי להשתגע.
רבותיי, מה שחשבתם הוא אולי אני, אבל הוא רק חלק מהאני שלי.
הפסיכודרמה והתאטרון מגלים לנו שיש לנו מנעד רחב של "אניים" כמוסים בתוך האופי, רק שאנחנו פשוט לא מבינים שאנחנו יכולים לשלוף אותם. אם פחדת מג'וקים כל החיים, אז מיד כשאת רואה מקק פצפון- את נכנסת לדמות ה"אני" שלך- ומתחילה להיכנס להיסטריה ולהגיד לכולם שאת מתה מפחד. אבל גם לך, גברתי, יש בפנים איזה "גב-גבר" קול כזה ושולט במצב. אם תתני לו לצאת החוצה ו"תשחקי" אותו כדמות, תראי פתאום שהג'וק לא מזיז לך את העפעפיים.
אז תכירו אסף פני-אל חדש. אני שומר את זה בסוד כבר כמה חודשים, מתפתל מעינויים כי אני לא יכול לשתף אף אחד במה שקורה לי. החברים שפגשתי פנים-אל-פנים וסיפרתי להם מה אני עושה - הביטו בי בעיני עגל, מצמצו ואמרו: אתה צוחק עלי, נכון? אחד אפילו סימס לי אחרי השיחה וכתב: "המצאת את כל זה, נכון?". אבל לא. זה אמיתי. הקמתי חברת הייטק.
מה?! אתה עושה הצגה על חברת הייטק?! לא. אני הקמתי חברת הייטק. עם מתכנתים, עם משקיעים, עם משרד עורכי דין וחשבון בנק בסניף הייטק. ואיך אני נראה? מסופר קצר, עם חולצת כפתורים מכובדת, תחובה היטב למכנסיים עם חגורה תואמת. ומה אני עושה במשך היום? יושב 9 שעות במשרד. בעיקר על כספים, הגשות תקציביות למדען הראשי, משכורות ותכניות לעתיד.
בקיצור, אני אבא שלי.
במשך כל חיי, תמיד הבאתי את המקצוע של אבא שלי כדוגמא לדבר "המשמים" ביותר- להיות רואה חשבון. זה לא אני, זה לא קשור אלי, בחיים לא אהיה ולא אוכל להיות כזה. אבל בפנים מסתתר גם אסף כזה. אסף שיושב במקום בלי לזוז, אסף שעובד מול מספרים ואוסף כל חשבונית כיאה לשמו.
מה מאפשר לאנשים לעשות סוו'יטשים כאלה? היכולת לדפדף את הדמויות הפנימיות שבתוכנו. להגיד- אני יכול להיות אחרת. או אם תרצו: להיות חלק אחר של עצמי. נכון, יש לי אופי יציב וזו הזהות שלי, אבל הגמשת הגבולות משחררת מאיתנו את החסרונות שמלווים אופי מקובע מדי.
אז אמנם הסטארט-אפ שלי עדיין סודי, אבל לפחות אני יכול לספר שהוא קיים. ובינתיים, אמליץ להייטקיסטים שביניכם- אולי תעברו לתאטרון?