אני במצוקה כי אני לא יודע איזה איבר אני. זה לא שאכפת לי אם אני אף, אוזן או אפילו בוהן של הרגל השמאלית. אבל אני פשוט רוצה לדעת איפה אני ממוקם בנשמת אדם הראשון.
פרשת בראשית יכולה להיתפס כפולקלור מהגן או סיפור חשוב שהיה פעם רלוונטי. אבל הפרשנות של המדרש והקבלה מטיסה את פרשת אדם וחווה לרלוונטיות יום-יומית לחיי הנפש שלנו. איך?
יש לי חלום כבר כמעט 10 שנים. חלום של מופע מיוחד שמשלב בין סיפורו של האדם הראשון לבין שירי שנות ה-60 באמריקה. לכל מי שמרים שלוש גבות-אסביר. הסיפור של האדם הראשון הוא הסיפור של כל האנושות. שירי שנות ה-60 באו בתוך גל של חיפוש משמעות, שבו ניסו ׳היפים׳ להתחבר למשהו גדול ומאחד- אהבה כוללת שרואה בכולנו חלק ממסע משותף לקראת הגשמה.
הקבלה מסבירה שנשמת האדם הראשון הייתה כל הנשמות של כולם, אך היא התנפצה לאלפי רסיסים. כולנו הרסיסים האלה. אם לאדם הראשון הייתה מטרה-עכשיו היא של כולנו. אבל זה כנראה היה גדול על אדם אחד, אז עכשיו המשימה מחולקת. אבל קחו בחשבון, לוחמי החירות והשיוויון- התפקידים לא שווים לכל אחד.
גם לנשמה יש ׳סוג׳ של מבנה כמו גוף אנושי. יש ראש לנשמה, יש בטן, יש רגליים. רמ׳ח מצוות עשה רוחניות כנגד 248 איברים. 365 מצוות לא תעשה-כנגד 365 גידים. ולכל אחד יש נשמה שהיא מחלק אחר של הגוף. לכן, התפקיד של כולנו שונה. יש מישהו שהנשמה שלו היא מהברך של האדם הראשון- ולכן התפקיד שלו יהיה קשור לברך או למהות הרוחנית של הברך. יש מישהו שהנשמה שלו מהעיניים וכו׳. בגדול, יש גם נשמה של דור, והנשמה שלנו היא מהעקב- כי אנחנו בדור של ׳עקבתא דמשיחא׳.
אז אני חושב שהפרשה המדהימה שלנו היא סוג של שיטת פענוח פסיכולוגי-רוחני לייעוד של החיים שלנו.
הבת הקטנה שלי החליטה להכין חלה בצורה של ילדה. כשישבנו לאכול סעודת שבת, היא חילקה את האיברים לכל המשפחה. היא נתנה לי את היד. חשבתי שאולי מהיד של האדם הראשון...? יד היא שייכת לעולם של עשייה ופעילות,הקמה. אמנם אין היום נביאים, לצערי, אבל אני מנסה לחבר אחד ועוד אחד ולראות מה מושך אותי, מה התגלגלתי לעסוק בו, איזה רמזים נשלחו אלי...והחלום שלי הוא להקים מרכז מודעות נפשית.
עד שהגעתי לתובנה הזו, הייתי במצוקה גדולה- מה הייעוד שלי? הגעתי למצב שרציתי ללכת למישהו שעוסק ב"פענוח גלגולי נשמות" ואומר לך מה היית בחיים הקודמים, אך רב גדול שהתייעצתי איתו נזף בי שלא אלך!
בסיפור של האדם הראשון יש המון התעסקות בשמש. בתחילה נברא אור עצום ורוחני, אבל הוא נגנז לעתיד, ובינתיים יש לנו את השמש. אחרי שהאדם הראשון חטא, השמש פתאום שקעה (כי נגמר היום). האדם הראשון היה בטוח שהוא השמיד את העולם בחטא שלו. פה, רציתי לשיר את השיר- "אל תיתן לשמש לשקוע עלי" של אלטון ג'ון עם ג'ורג מייקל. כשהגיע הבוקר, הוא הבין שככה העולם פועל- שקיעות, זריחות. בשבילי, ההבנה של הייעוד שלי, היא כמו זריחה אדירה.
[embed]
קחו דקה לחשוב...איזה איבר אתם? והאם זה קשור למה שאתם מרגישים שהוא ייעוד שלכם? תגובות יתקבלו בברכה, גם אם מישהו חושב שהוא נחיר.