הוא נקיט בהרמנותא בחרדה ובבושה בשיפולי גלימא דהרב ז"ל, להשלים את בנין התורה הגואלת לדורות.
הוא מסר גופו ונפשו, בפועל ממש על קדושת השם, קדושת ישראל ואחדותן ואהבתן, על קדושת התורה ומפעל גאולתה, הדרכתה ולומדיה, על קדושת א"י החיה והשלמה.
הוא הראה בחיים את הממש של "אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה שהיא הטוב המוחלט לשאוב על ידה אור ד' וטובו". ובמקדש פנימי זה, השראת השכינה – רוח ד' אשר על עמו הופיע, בהלכות ציבור ובהלכות גאולה לדור ולדורות. וממנו – ממקדש פנימי זה – לא יצאו ולא יצאו שני הכהנים הגדולים האלה מעולם. יש נשמות שהם אחד בשורשן ומופיעים כאלו בשניים כדי להקיף דורות – דור החזון ודור המציאות, הבכח והבפועל. להשלים בנין שלם שיעמוד לדורות, שעוד ישתממו דורות ויבנו על ידו.
ונשמת הצדיק שזיכה את הדור ובנה את התורה הגואלת בישיבתו הקדושה, עולה, וכל שקיבלו איזו שהיא השפעה על ידו עולים עמו והם רכושו של צדיק, וכל מפעלותיו עולים עמו, וכולנו וכל הדור ומנהיגיו, לבירור מגמת הקדש שביסוד הגאולה, להעלות את התנועה הלאומית למקור הקודש שמשם לוקחה שמשם חוצבה לגלות תפארת ישראל שהיא המקור והעצמיות של כנסת ישראל דרך כל הטולא דחמריה כרב יוסף, ייתי ואחמיניה. והוא ראה את הישועה כל הזמן עין בעין. יראו ישרים וישמחו.
* לקוח מחוברת שנקראת רבנו זצ"ל קובץ הספדים על מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ראש ישיבת מרכז. עורך הרב אלישע אבינר.