חז"ל אומרים שכיון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבן של ישראל. יש אנשים שהם חסרי עיניים, רחמנא ליצלן, ויש אנשים שהם חסרי לב; ויש אנשים שיש להם לב ושיש להם עיניים. אבל מיחידי סגולה היה מורנו ורבנו, שהיה כולו עין וכולו לב. עין זו לא היתה עין אדם רגילה, זו היתה עין שרואה מרחוק ועין שרואה בפנימיות הלב, כי היתה זו עין שיונקת מפנימיות הלב, עין שרואה את הטוב שבישראל, עין שלא ראתה און בישראל, עין של אוהב ישראל, של ממשיך דרכו של אביו, אביהן של ישראל מרן זצ"ל, של תקופת התחלת פתיחת הניצנים של פדות ישראל של שיבת ישראל לגבולו
הוא היה בבחינת עיניהם ולבם של ישראל! לא היה כאן גוף, לא היה כאן אדם, הן לא היה לו בית, לא היתה לו פרטיות, לא היה בו שום דבר חוץ מעיניים וחוץ מלב. את הלב כולו הוא נתן לכלל ישראל ובעין בחן את מהלך התחיה בכל גילוייה; כל זמן שהרגיש צורך היה מעורר, וכל זמן שראה סטייה היה מוכיח, והדברים שלו פעלו והשפיעו כי על כן היו אלה דברים היוצאים מן הלב, דברים של לב כואב, של אוהב ישראל, שכל כולו אהבה וכל כולו מסירות נפש, שאיננו יודע מה הם חיים פרטיים, שאיננו יודע מה היא חיות עצמית; כי על כן היתה זו מסירות נפש ארוכה של כל רגע ורגע ולא רק חד-פעמית, הן אומרת הגמרא אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה, פלחו לצלמא. קשה מאוד להתמיד בחיים של מסירות נפש, בהם לא יהיה אף רגע של עצמיות, בהם הכל יהיה קודש בקדושת ישראל לעם ישראל.
* לקוח מחוברת שנקראת רבנו זצ"ל קובץ הספדים על מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ראש ישיבת מרכז. עורך הרב אלישע אבינר.