ליל הסדר מתקרב, פתאום אנחנו מוצאים את עצמינו בתחושות מתח ואי נוחות קלה, בינונית ויש שאפילו זה ברמה שמכבידה ומשתקת למה זה קורה? חג הפסח, מגיע אלינו לאחר כמה חודשים של שגרה שלא היו אינטראקציות משפחתיות אינטנסיביות. האדם בשגרתו בונה לעצמו את עצמו באמצעות עיסוקיו, זה מאפשר הרבה בחירה ויוצר איזור שטוח ונח עבורו. ואז מגיעים ימי החגים, עוזבים את השגרה הבטוחה ומפגיש עם מעגלים משפחתיים. מפגשים עם המשפחה שלנו ועם המשפחה של בן/בת הזוג מכניסים אותנו למגע עם צדדים פחות בטוחים, פחות נגישים ופחות שמעסיקים אותנו בשגרה.
משפטים כמו: איפה נעשה את הסדר, אני לא אוהבת את אמא שלך, אחותך לא אוהבת אותי, אני לא אוהב את האוירה אצלכם בשולחן הסדר, אמא שלך לא משחררת אותך, אבא שלך לא אוהב שעושים לו רעש, איך אני אהנה בחג נשמעים מוכרים. איזו נקודה נפשית מתעוררת ומביאה את האווירה ואת המשפטים הללו?
ליל הסדר יוצר ריכוז של כמה מערכות יחסים ותתי מערכות בבת אחת ומשם נוצרת דינמיקה. ללי הסדר מגיעים הורים (מאחד או משני הצדדים) סבים, סבתות, דודים, אחים, בני ובנות הזוג של האחים ובבת אחת ממצב של שגרה (ערב קודם עוד היו באינטראקציה משפחתי של נקיונות) והנה ריכוז ועוצמה של שכבות של מערכות יחסים ומעין פלונטר רגשי שנוצר כתוצאה מהמפגש.
מה זה הפלונטר הרגשי הזה?
ברור שכאשר יש סיבוכיות במערכות יחסים משפחתיות רמות המתחים, פחדים, רצון לרצות, חשש מלאכזב, כעסים והאשמות עולה מאוד. יתרה מכך, אירועי החגים מביאים לפיתחנו דפוסים קבועים של סחטנות רגשית, מניפולציות, (ישנם הורים, שדרכם היא לפעיל מניפולציות סחטניות ומתוחכמות כדי שיהיה איתם בליל הסדר).
אבל, לא רק מערכות משפחתיות מהסוג הזה. על אף, שמערכות יחסים משפחתיות הן בונות, מובחנות, מאפשרות ומצמיחות, לרוב מתעוררים רגשות של אי נוחות.
בדרך כלל החוסר נוחות החזק ביותר יהיה אצל אחד מבני הזוג שמתארח. ז"א אם הולכים לצד של האשה, אזי אצל הגבר יתעורר מתח גבוהה יותר ואם מתארחים אצל הצד של הגבר אז המתח היותר גבוהה יהיה אצל האשה.
בדוגמא שלהלן נתאר מצב של משפחה עם ילדים שמתארחים אצל הורי האשה עם אחיה וסביה וסבתותיה. במקרה הזה, האשה תחווה הרבה מאוד אינטראקציות חברתיות, היא תשאל, היא תתעניין, יתענינו בה באופן היותר עמוק, הרבה מאוד רגשות טובים של חיבור וקשר יתעוררות כלפיה וממנה אל כלל המשפחה. בעלה, יכול להיות שירגיש מעט מנותק, לא נמצא במלואו שם, לא זורם, כמו דג שהעבירו אותו למקום פחות מוכר, בהווה, בזכרונות ובקיבעון ליבם של שאר המשתתפים. והאשה, היא כמו דג ששוחה במקום מוכר, טוב, בטוח, משמח ומעצים.
יש כלל בפסיכולוגיה: יחודיות לעומת היחד. על מנת להתחבר לכלל, לקבוצה, למשפחה, צריך לוותר על חלק מסויים מהייחודיות ואז מתקבל יחד. כאשר ההכרות היא רבת שנים, ובמקרה של האשה, היא צמחה שם, לא נעשה ויתור באופן מודע או מורגש, כי היא לא מכירה משהו אחר, היא שייכת באופן טבעי לשם. אצל האיש, הוא לא מרגיש מחובר והוא נאלץ לעשות משהו יותר מודע ומעשי על מנת להתקבל לאותה שייכות כללית ואווירת השולחן של היחד. זה אומר שהוא יצטרך לוותר על מקצת מהייחודיות שלו.
יש לנפש מנגנון הגנה שנקרא "רמת כליון". כאשר האדם מגיע למצב שבוא הוא מוותר על "הרבה יחודיות שלו" מופעלת חרדת הכליון, תפקידה של חרדתיות זו היא לשמר את הייחודיות שלו על מנת שלא יתבטל באופן פסיכולוגי ויישותו תקטן בעיניי עצמו, מה שמביא לחוסר בטחון עצמי וחוסר אירגון פסיכולוגי, מה שיכול להביא,כאשר זה ברמות גבוהות להפרעה בתפקוד.
חרדת הכליון בליל הסדר, אני מסותכל כי אני מאבד מעצמי, לא כך רציתי שיהיה ליל הסדר, ואין לי שליטה על איך אפשר לעשות את זה באופן שגם אני מביא את עצמי לשם. התחושה הולכת ומעצימה כאשר יש רצונות וכוונות להמחיש ולחוות עם הילדים את הערכים החינוכיים של הלילה המיוחד הזה.
בן הזוג יכול לצאת מאוד מתוסכל מליל הסדר.
ברמה המעשית ניתן לגשר על הנקודה הזו, בכך שבני הזו מדברים ומתכוננים למקום הזה, שניהם מודעים שאחד מהם ימצא בתחושה הזו. במקרה שלנו, האשה צריכה לקחת על עצמה את האחריות, לדגום מידי פעם את בעלה, לבדוק מה שלומו? כמה ובמה הוא עסוק? היא יתצטרך לשוחח איתו הרבה מיוזמתה, לגשר ולהכיר אותו למשפחה שלה באופן יזום ואינטנסיבי, לדבר בשבחו, להגדיש חוזקות שלו בפני כלל המסובים, לתת לו מקום מרכזי בעריכת ליל הסדר (אולי לבקש מעורך הסדר לייחד לבעלה קטעים מההגדה, אולי שיכין דבר תורה מרכזי וכו) מה שנקרא אפלייה מתקנת, אחריותה זה לעשות את הדברים על מנת להדגיש ולצבוע את הייחודיות שלו בתוך היחד המשפחתי שלה.
לאחר ליל הסדר, היא תצטרך לבדוק איתו, איך הרגיש, ובמידה והגיע למקום של תחושת "כליון" להחזירו למוטב בעזרת העלאה למודעות אודותיו .
ליל הסדר הוא יציאה לחירות אישית ולאומית, אישית ומשפחתית. לצאת ממצרים ולא לשכוח את בן בת הזוג עם המייצרים שלו שבתוך ליל הסדר...
הכותב הוא יועץ זוגי ומשפחתי haim@zug.org.il