עבודת ה´ של אלכס פרגוסון

מאמנה האגדי של מנצ‘סטר יונייטד הודיע על פרישה מעולם הכדורגל, אחרי 27 שנות אימון בקבוצה. אבינועם הרש למד מזה משהו על עבודת השם שלנו, שכדאי ליישם בסבלנות

חדשות כיפה אבינועם הרש 16/05/13 17:18 ז בסיון התשעג

עבודת ה´ של אלכס פרגוסון
Austin Osuide, צילום: Austin Osuide

בשבוע שעבר נפל דבר בעולם ומאמנה האגדי של קבוצת הפאר האנגלית מנצ'סטר יונייטד, סר אלכס פרגוסון, הודיע על פרישה מעולם הכדורגל. מיד אמצעי התקשורת מהרו להשתפך בפני פרגוסון והכתירו בחייו לגדול מאמני הכדורגל מאז ומעולם.

חשבתי לעצמי, על מה כל הטראאם הזה? מה באמת הסיפור הגדול ולמה דווקא פרגוסון? ובכן, נראה שמה שהרשים יותר מכל הייתה הקביעות הבלתי נתפסת של פרגוסון: עשרים ושבע שנה הבן אדם עמד מאחורי הקווים של היונייטד!

בעידן שבו קבוצות מחליפות מאמנים כמו נעליים, בעידן שבו אנשים מחליפים עבודות כמו גרביים, בעידן שבו חוסר המחייבות הפך לערך הקדוש ביותר, האנושות יודעת לתגמל ולהעריך תופעות טבע מיוחדות ששוחות נגד הזרם ומראות נאמנות למקום העבודה שלהם.

חשבתם פעם מה בעצם ההבדל הגדול בין הדורות? בין הדור של ההורים שלנו לדור שלנו?

הכול התחיל ביום חורפי אחד, כשהשעון המעורר שלי צלצל על שש בבוקר ובחוץ ניתז הגשם בצרורות על חלונות הבית. חושך מצרים וקור אימים רקדו ברחובות. תאורת האולם בבית המשפט הפרטי שלי נדלקה ולפניה הופיע היצר הרע שנראה כמו מיליון דולר, כאילו שהוא לא ישן בדיוק כמוני רק חמש שעות. לבוש בחליפת שלושה חלקים של ארמאני, מריח מאפשר שייב יוקרתי עם שיער מרוח בג'ל, תיק שחור של עורכי דין ומבט ערמומי בעיניים.

אמרתי לו 'בוקר טוב', פיהקתי ניגבתי את העיניים ומלמלתי לו משהו על תפילה.

"תגיד לי השתגעת לגמרי הא? תפילה? מה תפילה? אתה יודע בכלל מה השעה עכשיו? אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה לעצמך? נראה לי שהקב"ה רוצה שככה תתאכזר אל הגוף שהוא בעצם בכלל לא שלך אלא מובא לך בפיקדון?".

חשבתי שיחסית לשש בבוקר, היצר הרע שלי מתפקד יופי: "אז איך זה שאתה כבר ער ועוד דופק לי כל מיני לומדס' על הבוקר?", הקשתי. "אה, שטויות. אני שייך לדור הקודם. אצלנו אין חכמות כאלו, כשצריך לקום אנחנו פשוט קמים", הוסיף וחייך.

"חוצמזה, אתה באמת חושב שתוכל להתכוון בתפילה? עזוב אותך, תישן כמו שצריך, בעשר תקום וככה תוכל להתפלל".

בסוף החלטתי לכנס ישיבת חירום מיוחדת ולחשוב על מה שהיצר הרע שלי אמר. אחרי ארבע שעות של ישיבה סוערת ומתוחה מתמיד הוחלט בפה אחד לדחות את טענותיו של היצר הרע ולקום. השעון הראה כבר עשר. היצר הפסיד. נדמה לי שגם התפילה שלי. חשבתי על אבא שלי שיחיה ועל העובדה הבלתי נתפסת בעיניי שהוא קם כבר מעל שלושים שנה להתפלל במניין בשעות מאוד מוקדמות בבוקר:

"אני קורא בתורה ואם לא אקום מי יקרא?" תירץ את עצמו.

שאלתי אותו האם קרה לו במקרה, שעבר עליו יום ללא תפילין.

לקח לו בדיוק שניה וחצי לחשוב ולהגיד שלא. חוץ מיום אחד שבגלל מלחמת יום כיפור הוא כמעט לא הניח.

נזכרתי כמה פעמים קרה לי ולחברים שלי שהיינו בישיבה התיכונית ואחר כך בזו הגבוהה וקרה שהתעוררנו מאוחר אם זה בגלל מסיבת פורים, חבר שהתחתן או סתם פעילות אחרת ואו ש'גלגלנו תפילין' במקרה הטוב או שפשוט ברח לנו כל העניין. כי ידועוהרי שמצוות צריכות כוונה ולך תכוון כשאתה במוד של 'האנג אובר'. בכלל תחשבו על זה, מה בין דורות הראשונים לדורות שלנו.

איך שהסבים והסבתות שלנו, אלו לפחות שעברו את השואה, למדו בעל כרחם להסתדר עם מה שיש, הקימו משפחה עם מי שאפשר ובזכות כך המשיכו להבעיר לפיד הדורות שבזכותו הגענו לכאן. היום, הדור שלנו פשוט טובע מרוב מבחר. אחרי השואה הבנים לא שאלו יותר מידי שאלות כשרצו להקים את פרק ב' בחיים שלהם.

היום, בממוצע, לכל בן יש כמעט עשר בנות שמחכות לו! (תעשו את החשבון עם כמה שנתונים בן יכול להתחתן ועם כמה שנתונים לעומת זאת בת יכולה ותקבלו את התוצאה הסופי).

בדור הקודם היו לכל יהודי כמה חברי אמת, היום לכל אחד יש חמש אלפים חברים ויותר בפייסבוק. רק תבחר. מישהו לא זורם לך טוב? אתה לא תתחיל להילחם על התמדת החברותאיתו. אתה פשוט תחתוך אותו בהקלקה אחת. כי חבל על הזמן. יש גם ככה כל כך הרבה.

אז מצד אחד אנחנו דור שחייב להתחבר ולהרגיש כל דבר מהמקום הכי אמיתי ונכון שיש בעולם וזה נפלא וזה עמוק וזה הדבר הייחודי והמדהים שיש לדור שלנו. אבל לפעמים, מרוב שאנחנו מנסים לבדוק ולחפש את המקום הכי אמיתי והכי נכון והכי מדויק שיש בעולם, אנחנו שוכחים שהחיים שלנו ממשיכים ואם נמשיך כל הזמן לעקור לעבר המקום הבא, כי הוא יותר אמיתי נכון ומדויק בשבילנו,לא נוכל באמת להכות שורשים ולהצמיח מסורת שתישאר אחרינו גם לדור הבא ולילדים שלנו כמו שהשאיר לנו הדור הקודם של ההורים שלנו.

כי בסופו של דבר, גם הדור שלנו יודע להעריך באמת יציבות והתמדה כשהוא נתקל בתופעות כאלו. הנה, תראו איך העולם, למרות קדושת הארעיות שלו, מתפעל מהיציבות של פרגסון שאימן את אותה קבוצה כבר עשרות שנים. אני לעומת זאת, בוחר להבדיל להתפעל מהקימה לתפילה של אבא שלי ורק מקווה שגם לילד שלי אי"ה, תהיה דמות לחיקוי.

כמו שלי יש.

המאמר יתפרסם בעלון ”השבת“ של ”צהר“. לתגובות והארות: avionma811@gmail.com

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן