סעודת הודיה לרגל הגירושין

כשמתגרשים אין טקס, אין עיבוד רגשות החיים ממשיכים כאילו כרגיל אך בעצם הכל משתנה. רבקה בן ששון, גרושה כבר למעלה מעשר שנים, בצרור עצות למתגרשת ובעיקר לקהילה הסובבת אותה

חדשות כיפה רבקה בן ששון 08/06/16 16:55 ב בסיון התשעו

סעודת הודיה לרגל הגירושין
Shutterstock, צילום: Shutterstock

ברצוני להעלות מספר בעיות הקשורות לנשים הגרושות הדתיות. מאחר ששיעור הגירושין בישראל הוא 26%, הרי שמדובר באחוז די גבוה, שרק הולך ועולה, גם אם נניח שבמגזר הדתי הוא מעט פחות מכך. למרות זאת אין שום התייחסות לנשים הגרושות בציבוריות הדתית. הסיבות להתעלמות הזו נעות בין חוסר תשומת לב ואדישות ועד להתעלמות מכוונת מרבנים, מחשש ל"אם תעירו ואם תעוררו״.".

הבעיה הראשונה, כפי שאני רואה אותה, היא ההתמודדות המיידית של הגרושה עם המצב החדש, לא רק בביתה פנימה, אלא גם כלפי חוץ. בניגוד למצב של מות אדם קרוב מאד עליו "יושבים" שבעה לאחר הלוויה ומקיימים סממנים אחרים של אבל, אין לגירושין, הדומים מאד למצב כזה, שום השתתפות חברתית ממוסדת. לדוגמא: התאספות ל"ניחומים" או לפורקן של חוויות קשות. במלים אחרות, חסרה חוויה חברתית שתנסה לתת תמיכה, או לפחות לגיטימציה לרגשות האבל, האבדן והעלבון של הגרושה. האישה צריכה ליידע הרבה מאד אנשים במצבה החדש, בניגוד לפרסום הפטירה שמתחייב מחשיבות מצוות ההלוויה וניחום האבלים. הגרוש/ה אמור/ה לחזור לשגרת חייה/ו מיד עם תום טכס הגירושין, ואם אין לה משפחה או חברות קרובות, הרי שהיא נשארת לבדה עם רגשותיה.

היהדות נותנת לטכסים מקום של כבוד, ובמיוחד לטכסי מעבר. כך בברית המילה. בבר מצווה והנישואין. במרוצת השנים האחרונות עם עליית הפמיניזם, מקובל בחברה הדתית לערוך טקס ״בת מצוה״ֿ ולאחרונה גם טכס להולדת הבת, כשכל משפחה נותנת לטקס צביון משלה. רק למעבר הקשה מחיי נישואין ומשפחה לחיי גירושין עם או בלי ילדים- אין שום טקס מעבר. אני סבורה שהגיע הזמן ליצור דגם לטקס כזה, שיהיו לו סממנים של אבל אבל גם הדגשת המשכיות החיים. לחילופין יש מקום לטקס על בסיס של סעודת הודיה, על פי תחושת הגרוש/ה. אני ערכתי טקס כזה לעצמי לאחר חמש שנים מגירושי, ואף בניתי תבנית לטקס בחוברת שיצאה בעזרת ״קולך״.

הבעיה השנייה שאני רוצה להעלות היא ההתייחסות או חוסר ההתייחסות של הקהילה הדתית לגרושה ולבעיותיה. אני מניחה שברוב המקרים אנשים לא נותנים את דעתם על האחר מעבר למעגל הקרוב להם.

רוב הציבור אינו יכול לתאר לעצמו בפני אילו בעיות ניצבת הגרושה בחברה הדתית. כאן אני רוצה לעשות הבחנה בין אלמנה לגרושה. במרבית המקרים האלמנה מאבדת את בעלה אך לא את הקשר עם משפחתו ולעתים גם עם החברים המשותפים. דבר זה אינו נכון לגבי הגרושה. גם כשאין נתק מוחלט והיחסים תקינים, אין היא חלק מהמשפחה עוד, והיא וילדיה עלולים למצוא עצמם מאבדים אנשים קרובים נוספים. בני זוג שהתגרשו מוצאים עצמם שוב במקום של רווקות מבחינת הצורך לתפקד במשפחה במקום שני בני הזוג. בעיקר הדבר נכון לגבי נשים שצריכות למלא את התפקיד הגברי בשבתות וחגים בנוסף לתפקידיה הנשיים. נכון שכיום יש יותר נשים שעושות קידוש ומדליקות נרות חנוכה. אבל כמה עושות הבדלה או בונות סוכה בעצמן?

אני קוראת מכאן לחברים בקהילות בהן יש נשים גרושות לחשוב על הצרכים שלהן ולנסות לעזור להן:

  1. ראשית לכל אני פונה אל רבני הקהילות ופרנסיהן: אנא פנו בגלוי לבני הקהילה שיזמינו ויקרבו את הגרושות וילדיהן- באופן פעיל! אל תתעלמו מהן- הן לא תהיינה הגורם לעליה ברמת הגירושין.
  2. אם לגרושה יש בנים צעירים- אנא מצאו גבר ש״יאמץ״ את הבן וידאג לו גם לקבל עליה לשירת ״אנעים זמירות״ בנוסף להנחותו בתפילה בציבור בשבת וחג.
  3. בדקו אם יש לגרושה צורך בעזרה בהקמת סוכה כיש לה ילדים צעירים.
  4. הזמינו אותה לארוחות שבת, עם או בלי הילדים. הילדים שלכם מכירים היום את תופעת הגירושין מגן הילדים ובית הספר, הם אולי ישאלו שאלות מביכות בפעם הראשונה- אבל אם תחשבו על כך- תוכלו להגיב בהתחשבות גם בילדים שלכם וגם בילדי הגרושים.
  5. אשה גרושה ״מאיימת״ לעתים על זוגות, אבל צריך לדעת שהן גם מאויימות על ידי גברים ״אבירים״. שני המקרים הם חריגים, ומקשים על ההתנהלות הטבעית בקהילה. אל להם להרתיע את האנשים הטובים.

אני קוראת לנשים הגרושות להשתתף בקבוצות תמיכה שונות- כל אחת כפי שמתאים לה: תמיכה עצמית על ידי קבוצה- כמו זו שאני מרכזת כבר שנים, או על ידי בעלת מקצוע. בקבוצת התמיכה שלנו אנחנו נפגשות בערך אחת לחודש - בחורף במוצאי שבתות ובקיץ יותר בימי ששי. אנחנו יוצאות לטיולים קצרים בימי חול המועד, ולפחות פעם בשנה יוצאות לשבת משותפת בצימר. מכאן בקשתי להציע לכל מי שמכיר/ה גרושה באיזור ירושלים- להצטרף לקבוצת ״אשה לאחותה״!

רבקה בן ששון היא חברת קולך, תדבר הערב בשמונה במתחם התחנה, במסגרת האירוע האחרון בסדרת תמורות במשפחה הדתית אשר יעסוק במשפחה בתוך המסגרת הקהילתית: מה מקומן של הנשים הגרושות בקהילה, על הקהילה בפריפריה האידיאולוגית, ואיך הכל בסוף מתחיל ונגמר בחינוך.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן