1.
הם האנשים החזקים, הנמצאים מעלינו דרך קבע.
הגורל הטיב עימם ולמרות חוסר הסימפטיה שלהם לבני אדם הם הגיעו לאן שהגיעו.
הם לא טרחו לטפח כישורים ובמקום זאת בחרו להחניף ולתור לעצמם קשרי
אנוש רקובים, על בסיס החנפה.
ואז מצאנו אותם אנחנו, האנשים הקטנים.
בסך הכל רצינו לבקש משהו, אז הם היו נחמדים וקבעו איתנו פגישה, מה יש להם
להפסיד? משלמים להם חודשית בין אם יפגשו עימנו ובין אם לא.
פגישה איתנו לא תזיק לחימום הכסא שלהם ולמקלדת מזכירתם הבכירה.
אז הם זימנו אותנו למשרדם המעוצב בטעם אישי והדביקו בליבנו שבבי תקווה, שהנה, אנחנו
מתקדמים לאנשהו בזכותם.
העובדה, פגישה צפויה לנו עם האיש החזק שגורלנו נתון לחסדיו.
התרגשנו שבועיים קודם לכן כשהמזכירה של בעל הערך העליון התקשרה לתאם איתנו.
מתאים לכם ביום ראשון בשמונה בבקר? בוודאי, אמרנו, נשמח מאוד, הוספנו.
לא היה לנו צל של ספק שגם בחמש בבקר זה טוב, וגם אם נצטרך למכור את אבותנו,
אימותנו ושלל טפינו כדי להשיג דמי נסיעה, נעשה הכל בשביל להפגש עם הבכיר
שיגשים לנו את משאת חיינו. בעיננו, זו הזדמנות פז הדוחה הכל.
פיקוח נפש של ממש.
מזכירת הבכיר נדמתה בעיננו כאריאלה ממפעל הפיס בכבודה ובעצמה.
מה את אומרת? הפגישה בסוף בשבע בבאר שבע? למה? באותו יום הבוס בדיוק שם?
בסדר, בסדר, אני אהיה שם בשבע, כמובן. טמבל שכמותי הטובל במימי הנאיביות
ומשקה עצמו תרעלת תקוות.
2.
בדרך החילותי להתפלל תפילת הדרך ומצאתי עצמי לפתע בתפילת נעילה של יום הכיפורים.
את כל שברי חטאיי הזכרתי לפני היושב במרומים כדי להצליח בפגישה.
עיניי התמלאו דמעות שליש של תחינה, הייתי בטוח שהפגישה בידי.
היה שווה להגיע עד באר שבע בשביל לפגוש את סגנו של אלוהים.
3.
ואז אתה מגיע, והבכיר אינו על כסאו.
המזכירה הנאמנה מציע אספרסו, מזכירה לו והוא מגיע מתישהו כשכרסו לפניו והאגו מכל צדדיו.
כן, הוא אומר לך בלי להתנצל על האיחור, תוך כדי משחקי וואצאפ חשובים בסמארטפונו.
אתה מחייך בדחילו ורחימו ומסביר בלי מילים שהכל בסדר ומבחינתך הוא היה יכול גם לבוא
בסוף הלילה או לא לבוא כלל, וזה היה בסדר גמור.
בכל זאת, סגנו של אלוהים עסוק נורא בשיפור העולם, ומה לך כי תלין עליו לאמור
אתה אפס ביחסי אנוש כשמדובר באנש"ב (אנשים שאינם בכירים).
איך היה לך העוז להזמין אותי לפגישה ואין לך צל של רצון לשמוע אותי בכלל?
מדוע נטעת תקוות שווא בליבו של צעיר ובלבך אין שמץ של רצון לעשות דבר מכל אשר יציע לך?!
מי צריך אותך? אני צריך אותך אבל יהי רצון שתתנדף לכל הרוחות, שמעתי את עצמי לוחש בקול
נטול איפוק.
הבכיר הסיר את עיניו מהסלולארי ונדרך, הוא כרע ברכיים לרגליי ובכה עד שיצאה נשמתו.
ברגעיו האחרונים לחש 'עלית עליי'.
'חיי עלובים ואני משחק בחלומותיהם של בני אדם, מזמין אותם לפגישות מכורח מעמדי,
ולא לוקח אותם ברצינות, עוף לי מהפרצוף, ותנסה אצל אלוהים, מקווה שאצלו תהיה מנומס'.