מי ילד בודד של אמא?

נדב גלעד חושב שהבדידות יפה בשניים - אבל בינתיים זה יכול להיות משעשע

חדשות כיפה נדב גלעד 26/10/13 18:10 כב בחשון התשעד

מי ילד בודד של אמא?

1.

בשבת, יאיר, הבן של שמעון שאל את אמא שלו אם לנדב יש הורים. לא ידעתי על זה כלום. בסך הכל ביקשתי ממנו סיבוב באופניים בחצר של הבית כנסת והוא לא רצה לתת לי. צחוקים. כאילו שהייתי לוקח ממנו. למה ביקשתי? כי תמיד נחמד לנסות לבדוק את מידת הנדיבות של הילדים של החברים שלך, כדי להבין את הגנים של הוריהם. אצל הילדים זה נקי ומייצג משהו. אולי.

שאתה מבוגר אתה יכול לשחק אותה נדיב. את זה גם אני יודע לעשות, אמר המשורר. נחזור ליאיר. הוא שאל את אמא שלו איפה ההורים שלי, זאת אומרת יאיר הבין שמשהו לא בסדר עם הנער הזה שנראה הרבה פחות מגיל 26. מה הוא מסתובב בבית כנסת בשבת בלי איזה אבא גדול שיגן עליו מפגעי הרחוב והסוכריות הניתזות על ראשי המתפללים בשבתות הירואיות. יאיר עשה משוואה שבתוכה הנעלם היו ההורים שלי. אז הוא שאל את אמא, כמו שנוהגים ילדים שמתקשים במשוואות החיים.

אמא שלי יאיר אמרה לו שההורים שלי בפתח תקווה. עד כאן הכל בסדר. רק שאז יאיר לא הבין למה אני לא אצל ההורים שלי בפתח תקווה, לכל הרוחות. את הביטוי האחרון אני לא בטוח שהוא למד, אגב.

2.

שאדם שואל משהו הוא לא שואל סתם. בדוק. מישהו שבא אליך באמצע החיים ומתעניין איפה הסתפרת מכיל בחובו כמה אפשרויות; או שהתספורת שלך נורא יפה, או שהיא מכוערת טילים, או שצורתה מזכירה לו טראומת ילדות מהספר, או שפשוט יש בה משהו מיוחד אחר לטוב ולמוטב. לא משנה מה. הדבר הברור הוא שאין סיכוי שהוא שאל לחינם כמו שהוא משקר לכם. 'סתם שאלתי' הוא יאמר בחופזה כשתתמהו 'הספרתי אצל שמעון, אבל למה אתה שואל?'.

3.

הדבר הדבילי הוא שאנחנו קונים את החירטוט הזה של בן שיחנו. שהוא מפלבל בעיניו ואומר 'הא, סתם שאלתי', אנחנו נוטים להאמין לו. בראש שלנו יש תובנה עמוקה עטופה בחוסר הגיון משווע שאנשים שואלים סתם שאלות, חותרים בלי פשר לתהות על קנקנים שאינם שלהם, קנקן תספורתנו ושאר חיינו. ממש סתם. כמו שאדם מגרד בראש סתם (איזה סתם?! הוא חש בגירוי!) אז הוא שואל סתם על כל מיני דברים. סתם, פשוט סתם. לא מסובך. למה לנו להתעמק. אז אנחנו נשחרר את המידע, נספק לבן שיחנו תשובתנו אך לעולם לא נתעניין מה גרם לו פתאום להתעניין איפה קנינו את מכונת הכביסה שלנו. שטויות, הוא שואל סתם. משעמם לו בפה, נו.

4.

כשיאיר (במלעיל) שאל את אמא שלו איפה ההורים שלי לא הייתי יודע על זה אם בהבדלה לא הייתי מגיע לביתו של שמעון, אביו. אמא של יאיר, אשתו של שמעון, היתה שם גם. ולפתע, רגע אחרי שהטבענו את יגונו של הנר בשלולית היין, הוא לחש לאימו משהו. התאמצתי להקשיב. שאלות של ילדים זה בדרך כלל עניין משעשע, מחכים ומאוד מסקרן. יהיו כמה שיחלקו עליי ויגידו שילדים סתם חופרים, אבל אני מוכן להלחם בהם מלחמת חרמה ולהתערב איתם על פלאפל משל היינו בנט וניסים משעל בעימות משעשע ורווי רייטינג.

לכן הקשבתי, האמינו לי שהתאמצתי. אוזני נטתה לצד הדרך כאתונו של בלעם וכמעט שהחלה לדבר במקום להקשיב, אבל לא הצלחתי לקלוט על מה יאיר מדבר עם אימו. ומה לעזזאל הוא שואל אותה, עליי. בטח עליי. העיניים שהוא תקע בי כשהוא מתנה בפני אימו את תמיהתו, אמרו שאני הוא הנושא, המושא, הנתמה, הכל. לפי מבע העיניים היה נדמה שאני כל עולמו ובי תלוי עתידו ההתבגרותי.

5.

מה הוא שאל? אזרתי אומץ ושאלתי בעצמי בקול רם. הוא שואל איך קוראים לאבא שלך, אמרה אמא של יאיר אחרי שהשתכנעה שלא אעשה עם המידע משהו מפליל. נחמיה, אמר שמעון. הוא זכר מהעליה לתורה שעליתי בבקר, הוא הזמין אותי. הרגשתי שעושים עליי אמבוש.

הא, אז באמת יש לך הורים? שאל יאיר. בטח שיש לי, אמרתי, תודה לאל, הם נפלאים אגב, כמו ההורים שלך, הוספתי ובליבי חשבתי שאולי אפילו קצת יותר. ואז יאיר שוב רכן לאוזני אימו ופלבל משהו בפיו. מה העניין עכשיו? שאלתי בלי להרהר. הוא שואל למה אתה לא עם ההורים שלך בשבת? אמרה אמא של יאיר המתבונן בי כמי שכפאו שד. שטויות, פחתתי. יש ילדים בודדים, שגרים לבד בגיל 26, הסברתי ליאיר. הם ילדים גדולים שיש להם הורים ואין להם אשה בעולמם אז הם בוחרים דירת רווקים חמודה וחיים בינתיים את חייהם עד שהם פוגשים ילדים אחרים וקטנים יותר שלא מבינים אותם, ואז גם הם נזכרים במצבם הנוכחי.

לא, לא, לא, מחתה אמא שלי יאיר ואמרה את התשובה הלא נכונה בעליל. נדב נמצא פה ולא בפתח תקווה כי יש לו פה הרבה חברים. אין לי פה חברים, אמרתי ליאיר בחיוך. חברים שלי התחתנו, אני נמצא פה כי אני ילד בודד, כן, יש ילדים בודדים יאיר. יש להם הורים אבל הם ילדים בודדים. בדרך כלל זה קורה לילדים גדולים. אז אל תדאג, אל תפחד, אתה אף פעם לא תהיה ילד בודד, סיימתי את נאומי בחיוך אמיתי ממש כמו שנפתח בפניו של יאיר באותו הרגע.

פינת הסטטוס: הסיפור של יאיר - ל'פיד'.

מצב הלב: הבדידות יפה, בשניים.

להזמנת הרצאות ומופעי מוזיקה של נדב גלעד:

gilinada@gmail.com

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן