מה אנשים הכי אוהבים לעשות?

למה אני לא יכול לענות על שאלות פשוטות לכאורה. משתהה בשאלות כמו מה אני אוהב לאכול או מה אני אוהב לעשות. ומה הקשר לנסיעה בפרארי במהירות 40 קמ"ש בכביש עירוני צר

חדשות כיפה נדב גלעד (גדליה) 12/04/14 19:39 יב בניסן התשעד

מה אנשים הכי אוהבים לעשות?

1.

בשלב מסויים, אחרי שהכרנו טוב יותר, ברגע של שקט מופתי, שהצלחתי סוף סוף לסגור את הפה, וירדתי מהעניין של לנסות להצחיק, היא שאלה מה אני אוהב לאכול, ולא ידעתי מה לומר. משהתארך הזמן ועדין מה לומר לא היה לי, השתמשתי בשיטה מבורכת הטוענת שלהרוויח זמן אפשר אם תחדד את השאלה של השואל שממולך.

אוהב את אומרת? לאכול? חזרתי על שאלתה וניסיתי כדי הרוויח זמן מחשבה יקר מנופת צופים.

כן, מה אתה אוהב לאכול? היא שאלה בהחלטיות ולא הבינה למה אני כל כך חושב על מה אני אוהב לאכול. כאילו, אוהב לאכול בסך הכל, לא שאלתי על זמר אופרה אהוב או על איך אתה רואה את שולחן השבת שלנו.

2.

התעלמתי מהגבות שהורמו בפליאה וסיכמנו שנעביר נושא לבינתיים. היא לא עקשנית. ידעה שיום אחד אסביר לה למה אני מסתבך כששואלים אותי מה אני אוהב לאכול.

בנושא הבא ובזה שאחריו כבר לא הייתי מרוכז. הייתי מודאג מכך שאין לי תשובה לשאלת דייטים קלאסית. לא ממש הבנתי את עצמי ומדוע כה קשה לי להגיד בפשטות מה אני אוהב לאכול.

3.

בפעם אחרת היא שאלה מה אני אוהב לעשות.

אוהב? לעשות? חזרתי אחריה כהד, אבל גם הפעם השיטה לא עבדה. אפילו כשחזרתי על המילים וסימני השאלה עוד 4 פעמים, עדין לא ידעתי את התשובה לשאלה הכל כך פשוטה. אבל היא לא עקשנית ושרדנו גם את משבר השאלה הזאת. זאת אומרת, היא שרדה.

בינתיים העברתי שבועות ארוכים בתהיה; למה אני לא יכול לענות על שאלות פשוטות לכאורה. ה-לכאורה, במקור מחשבותיי.

שמתי לב שאני חושב את ה'לכאורה' בכל תהיה. ממש כמו שמדברים על שחיתות לפני הגשת כתב אישום. הרבה לכאורה עסיסי וכפיות עמוסות ב'תו לא'.

אט אט חשתי שיש במוחי קצה חוט כלשהו לפתרון תעלומת: "למה אני לא יכול לענות על שאלות פשוטות הקשורות במה אני אוהב". חלף זמן מה עד שתפסתי את הסליל כולו והבנתי הכל. המסקנה, לפניכם, ששת קוראיי:

אני בסך הכל לא נותן להווה של עצמי להיות מושפע מהעבר של עצמי. לא מסובך. בעצם, אולי קצת. אבל זה רק לכאורה, אז תמשיכו, בבקשה.

4.

כבני אדם, אנו מושפעים מהוויתנו שחלפה עלינו לטובה ונוטים לרצות לחזור למה שעשה לנו טוב.

כילדים, חולפות כמה פעמים עד שאנחנו מחליטים סופית ש'אנחנו אוהבים ביסלי גריל'. עוד כמה גריסות מרעישות של טעמים אחרים, מחזקות בנו את התובנה ש'אנחנו הכי אוהבים ביסלי גריל ורק אחר כך, בצל'. או 'רק גריל וכל השאר לא שווה כלום'. כך כילדים.

כבוגרים, אנחנו ממשיכים באותו קו. מחליטים אחרי כמה פעמים של זיכרונות נעימים מה אנחנו אוהבים לעשות, לאכול, ובאיזה מקומות להיות. וכך, דיי מהר, אנו מצמצים את הדינאמיות המובנית באדם. ככה טוב לי וככה רע לי - אנחנו מחליטים בעקבות חוויות בודדות. ברוב הפעמים אנחנו לא מנסים לבדוק עוד פעם משהו שחווינו בגינו כישלון או הרגשה שלילית, כי לדידנו אנחנו יודעים היטב מה טוב ומה רע בעבורנו.

ברוב הפעמים אנחנו מעדיפים את המוכר והבטוח מאשר לנסות את הדבר שיכול להיות הרבה יותר מהנה. אנו רוצים משהו יציב וברור, כדי לחיות את החיים בתחושה לא דינאמית שמאזנת קצת את חוסר היציבות המרחף על חיי האדם גם ככה, ירצה או לא ירצה.

אם אמות היום לעולם לא אדע - אז לפחות אני יודע מה אני אוהב - אומר האדם לעצמו בתת המודע, ומסדר לעצמו את תחושותיו הטובות והרעות. מנגנון הגנה עצמית מחכה לתחושות הקשות הנולדות מאירועים ומקומות מסויימים, כך שהצ'אנס של להנות מאותו דבר הזכור כשלילי - הוא אפסי.

מנגנון הישרדות זה עוזר לאדם לשרוד את חייו בתחושת שליטה כלשהי, אך מאידך מאבד את הדינאמיות וההפתעה הטמונים בחיים עצמם! זה כמו לנסוע על פרארי במהירות 40 קמ"ש בכביש עירוני צר. אפשר לנסוע כך וזה אפילו מהנה, אבל אפשר להנות הרבה מעבר לכך כשיש לך פרארי.

אם נותנים מקום לדינאמיות, אפשר להנות כמו שאפשר - מהחיים עצמם. אם לא נותנים מקום לדינאמיות - אפשר להנות, אבל הרבה פחות. אלא אם כן מצאתם את המתכון הבטוח המאושרים באופן מקסימלי עלי אדמות.

5.

לכשעצמי, טרם התיימרתי למצוא את סוד החיים. לכן, כששואלים אותי מה אני אוהב אני לא יודע מה לענות. אני יכול להגיד משהו שהוא אמת צרופה אך ממש לא עונה על השאלה. כי למעשה הכל תלוי בתזמון ובמה שמרגיש נכון באותו הרגע. לפעמים אני אוהב קולה ולפעמים ממש לא. לעיתים אני אוהב לאכול פסטה ופעמים וזה הדבר האחרון שאני חפץ להיפגש איתו.

איזו מוזיקה אני אוהב לשמוע? דאנס, טראנס, רוק, רגש, ניגון יהודי עתיק ועוד.הכל. תלוי באותו רגע.

ומה אני אוהב לעשות? הכל. תלוי באותו רגע. לפעמים אני מרגיש כמו נרקומן שחייב לקרוא את העיתון ולעיתים הוא אפילו לא מעניין את סבתתי. ובתווך, ישנם כל כך הרבה דברים שלא ניסיתי לבדוק אם אני אוהב אותם ולמרות זאת הם נראים לי מרחוק כה כייפים.

במה ליבי חפץ הרגע - זאת שאלה יפה שעוד אפשר לענות עליה בצורה חד משמעית. לפעמים בא לך להמשיך את רגע ההווה עוד ועוד עד שתרגיש מיצוי. ופעמים אתה ממש לא יודע מה בא לך הרגע, והתחושה היא שגם הדברים שאי פעם אהבת לא ימלאו את תחושת החסר. זה כל כך דינאמי אם באמת מנסים לתת לחיים את הזרימה הטבעית עד כמה שניתן במסגרת האפשר.

תשובה החלטית על השאלה הכללית 'מה אתה אוהב?' נדמה כמשהו שמכניס אותך לקופסה מהודרת ויפה. כיף לדבר על מה שאתה אוהב, אבל זו קופסה. אשכרא, קופסה. האנטי תזה לזרימת החיים זו ההכנסה לקופסאות יפות. בגלל שהן כל כך יפות, אנחנו מתפתים לעשות את זה. אפילו אם לא שואלים אותנו 'מה אנחנו אוהבים' אנחנו שואלים את עצמנו, וכך בעצם מוותרים על חיינו.

להזמנת הרצאותמופעים ייחודים של נדב גלעד (גדליה):

http://tinyurl.com/MOFAIM-NADAV-GILAD

או חפשו 'נדב גלעד' בפייסבוק.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן