1.
השאלה הראשונה ששואלים אותי כשאני פוגש מישהו ואנחנו מדברים על עבודתי בתקשורת
היא; 'כמה אתה מרוויח לכתבה?'.
לפני שהתחלתי לעשות מוזיקה מקורית משלי בפרהסיה, הייתי אומר שכתבות אני עושה בשביל הכיף, נטו.
אחר כך, כשזה הפך להיות גם בשביל כסף, כי הייתי צריך איכשהו לממן את הוצאת האלבום שלי שאני
עומד להוציא לאור והון תועפות טמון בתוכו - מצאתי את עצמי מתחמק כל פעם מחדש משאלות כסף לסוגיהן.
עם הזמן צברתי מומחיות ותואר חמקן בנושא ההתחמקויות מלדבר על 'כמה כסף אני מרוויח'.
השיחות החברתיות היו נשמעות קולחות, משפט היה קשור בהקשר סביר לחברו,
עד שבאו השאלות על הכסף שאני מרוויח.
זה היה הולך בערך כך:
-חבר: תשמע, הריאיון שעשית עם סאבלימינל היה מאוד יפה!
-אני: (בחוסר אמון ונטול ביטחון עצמי) וואלה?!
-חבר: כן, זה היה מעניין, קראתי הכל, שאלת שאלת ממש טובות.
-אני: (מקווה להאמין) כן, הא? מה אהבת?
-חבר: הכל, הכל! כמה זמן לקח לך לעשות את זה? כמה אתה מקבל עד 'דבר כזה'?
-אני: (משחק אותה מתבלבל כדי למשוך זמן) מה זה 'דבר כזה'?
-חבר: (תופס אומץ לשאול את השאלה הקשה) כאילו, כמה אתה מרוויח מכתבה?
-אני: אני מרוויח מזה כל מיני דברים; אתה יודע, קשרים, נסיון, זה כיף שקוראים אותך.
-חבר: (לא מבין שאני מנסה להוריד אותו ממני) כן, נו, אבל כמה 'כסף' אתה מרוויח?
-אני: שמע, זה תלוי איזו כתבה ואיזה אורך היא. אתה למשל, עובד במחשבים, נכון?
-חבר: היי-טק, נדב.
-אני: (מחייך, זהו, עלינו על דרך המלך לכיוון ההתחמקות) היי-טק זה מחשבים, לא?
-חבר: (מתחיל להתמוגג) זה לא בדיוק אותו דבר, מחשבים זה יכול להיות טכנאי PC,
והיי-טק זה יותר תכנות, למרות ששניהם זה נחשב 'מחשבים', אבל אתם לא מבינים כלום
בטכנאים וקוראים להכל 'מחשבים'. חה חה חה.
מכאן הדרך קצרה מאוד לשיחה משעממת לחלוטין על מחשבים,
כשאני על תקן מתעניין + אמור לגרום לכך שהשיחה תזרום כמה שיותר זמן.
ככל שירווח הזמן, אני במצב בטוח יותר שהוא באמת ישכח שהוא התכוון לדעת כמה אני מרוויח
על כל ראיון שאני עושה. משימה.
2.
מדוע אני נזקק להסתיר כמה אני מרוויח לכתבה? תהיתי לעצמי ביום אחד כשחשתי שאני לא משוחרר
לגמרי. מה זאת אומרת? החזרתי לעצמי בראש. אף אחד לא אומר כמה הוא מרוויח,
זה עניין של עין הרע, אתה יודע.
ואתה מאמין באמת בעין הרע ברמה כזאת? אהמממ, התחלתי להמהמם,
ואז קפצתי בתרועת ניצחון: אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין! צרחתי.
השכן מלמעלה צעק בחזרה שאסתום את הפה לפני שהוא קושר לי את הפה. קשוח הבחור.
אז סתמתי וחשבתי בשקט יחסי.
אם הברכה שרויה רק בסמוי מן העין, איך זה שאדי מרפי מרוויח 20 מיליון דולר לסרט
ועדין הברכה שורה בעסקיו?! הרי זה כתוב בויקיפדיה וכל באי עולם יודעים בדיוק
כמה הוא מרוויח?!
אז אולי כל הסיפור של 'אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין' מדבר על עניין אחר
בכלל?! נניח, על שמירת תוכניות שטרם ראו אור, בסודיות?! או שהוא נאמר בהקשר אחר
ומישהו עשה ממנו מטעמים?
3.
ימים ארוכים שעברו נתנו לי להבין משהו מעניין;
אני מוכר לעצמי כל מיני פתגמים ומשפטים חכמים רק כדי למצוא תירוץ טוב מדוע לא נעים לי לומר
כמה אני מרוויח מכל ראיון שאני עורך.
הברכה תשרה אם אלוהים ירצה בכך,
זה לא מה שבאמת מה שמונע אותי מלדבר על כסף, הבנתי.
אז במה מדובר? מחסום כביר שתקוע לי בלב.
אני לא מסוגל לומר - כדי שלא ידעו. כי אם יידעו על זה, יחשבו את זה.
ולא נעים לי לדעת שיחשבו על זה. זה מה שחסר לי, אויה לי. למעשה, מדובר בתחושה מטופשת ובלתי מוצדקת,
וממש לא בזה תלויה הברכה שלי. האם השגתי את כספי ביושר? כן.
האם אצור קנאה? לא. רוב האנשים סביבי מרוויחים יותר ממני.
אז מה הקטע לא לספר? מחסום נפשי מיותר שלקחתי על נשמתי.
כמו רוב בני האדם שאינם ששים לדבר על כסף. סתם לא נעים להם. זה הכל. אבל למה? סתם. ככה.
בלי סיבה. פחד מיותר שיוצר חוסר שחרור והתפתלות כל פעם שמישהו שואל אותך על חיי הכסף
שלך. אדם משוחרר לא מתנהג כך. אני רוצה להיות אדם משוחרר וחסר פחדים.
איפה האדם שישאל אותי על כסף ואשיח לו את אשר על ליבי סוף סוף?
חפשו נדב גלעד גדליה בפייסבוק.
לתגובות: gilinada@gmail.com
להזמנת הרצאותמופעים מוזיקליים ייחודים: