1.
ביום כיפור שלפני כשנה, התפללתי בישיבת התיכונית בנחלים שם עסקתי בהדרכת נוער.
תלמיד אחד היה נראה לי עצוב משהו.
-מה? שאלתי. כי אין צוחקים יותר מידי ביום הכיפור וה'מה נשמע' שלי יוצא הומוריסטי
לפעמים, אז לא לקחתי סיכונים.
-בסדר, אמר הנער ועל פניו ארשת רצינית שהתהפכה לרגע לעצובה ושוב התקשחה ורצינות
קודמת חזרה בה.
-מה? שאלתי. כי לא הבנתי מה יש לו במחסן הלב.
רצינות ביום הכיפורים, הבנתי. אבל מה לארשת עצב על פני המתכפר? לא הבנתי.
-רציתי כל כך להתפלל טוב, אבל לא הצלחתי, זרק לי הנער וזוג זולגות נטפו מעיניו.
-מה?! תמהתי. כי לא הבנתי למה הוא צריך להיות עצוב על תפילה שלא צלחה לו.
2.
יום יום אנחנו מחדירים בדורנו משהו קלוקל, הרס וחורבן ותוסיפו עוד מילים קשות כיד הדמיון הרעה.
בתת מודע, בסאב טקסט מטפטף רעל מסוכן מאוד, שמעביר מסר שסופו מי ישורנו
ותחילתו - נוער טועה, תוהה ובוהה.
המסר אומר בכל וראציותיו: אם הצלחת - עשית משהו, אם לא הצלחת, גם אם מאוד חשקת להצליח - כנראה שאתה אשם,
שא בתוצאות ובכה, אל תחדול מלבכות. שנגמרו דמעותיך, הנח לכאב היבש לזלוג בלבך.
לך על זה ועלה מעלה מעלה בכוחך זה ופעם הבאה תקפיד להצליח, הא?
3.
הציונים בתעודה אומרים את זה בקול רם כבר מבית הספר היסודי; הצלחת? אתה שווה.
התאמצת ולא הצלחת - אתה אולי טוב, כמעט טוב ובלתי מספיק.
כנ"ל בעבודה אישית מכל סוג, ובכל עניין הקשור ברוח.
ההחדרה לתת מודע נעשית על ישי קריאות 'תצליח' ועידודי 'אתה יכול'.
רגע, ואם הבחורצ'יק ניסה ו...וואלה, לא הצליח.
אבל ניסה, מאוד ניסה. התאמץ עד קצה היכולת ולא הלך לא.
מה איתו? מישהו עומד שם לסגוד לו?! הרי אין הוא אשם באי ההצלחה.
4.
תקשיב יקירי, אמרתי לנער העצוב שניסה להתכפר ביום הכיפורים ולא הלך לו, לדעתו.
אולי מישהו דפק את המוח של הנוער, אבל קח מילה שלי. סמוך עליי.
אני לא אטע בך אמונות תפלות ביום כיפור, נכון? אז תפתח טוב את העיניים ותסכל עליי
ותקשיב טוב כי אוזניים לבד לא יספיק במצב הזה.
ואז התחלתי להסביר לו שאם הוא ניסה ולא הצליח הכל בסדר, אפילו טוב,
טוב מאוד, מעולה. אט אט העלתי את הדרגות, מנסה להחזיר למוטב את השפיות
שהחברה המודרנית העלימה מאותו נער.
החברה המערבית שלא פסחה גם על המגזרים הדתיים השונים ובלי להגיד את זה מפורשות
צעקה בלי קול שאם הצלחת במה שצריך - אתה שווה, ואם לא, אז לא מגיע לך קמצוץ צל"שון.
אתה פשוט נפלא אם ניסית להתפלל ביום כיפור בכוונת הלב ולא הצלחת! זעקתי עד שנבהלת מעצמי.
זה שרצית להיות טוב ולא הלך לך, זאת ההצלחה שלך - שניסית!
אם לא היית מנסה, אז אולי באמת היה כדאי שתהיה עצוב.
אבל אם ניסית, מה עוד יכולת לעשות?! האם אתה שולט בהצלחת המעשים שלך?!
כל הכבוד שניסית. כן, בדיוק אותו כל הכבוד שהיה מגיע לך אם הצלחת.
במחשבה שניה, אפילו כל הכבוד גדול יותר. כי מי שהצליח קיבל כל הכבוד פלוס ההרגשה
הכייפית של ההצלחה, ההרגשה הנעימה שאת לא קיבלת. אז סופר כל הכבוד, מגה כל הכבוד,
זה מה שרציתי להגיד לך, אמרתי לאותו נער ולחצתי את ידו.
הוא הביט בי מרוגש לשבריר שניה, ומיהר להסתובב.
אבל הייתי זריז ממנו והבחנתי בעיניו. הבנתי למה הוא ממהר כל כך. נחלי דמעות עמדו לו בעיניים,
לא יודע מאיפה. כנראה מאותו מקום שהם יורדות לי עכשיו, כשאני מספר את זה.
בואו לשמוע את אלבום הבכורה המרגש והאנרגטי של נדב גלעד-גדליה באתר:
הגיבו בדף הפייסבוק החדש של נדב: