1.
ראובן, אחד מבני שכונתנו יצא לתרבות רעה לפני עשרות שנים.
הדבר הראשון שעשה, כך מספרים, היה להוריד את הכיפה.
כך זה היה פעם, בעת שהכיפה סימלה משהו בינך לבין אלוהים.
ראובן אמר לאלוהיו שלום ואולי להתראות, אז הוא הוריד את הכיפה
במעין תפילה אישית בדרך אל פריקת העול.
עד היום בטוחים הכל כי ראובן נותר אדם מאמין בתרי"ג, אך חסר עול המחויבות.
אחרת הוא לא היה מעדכן את אלוהיו בהורדת הכיפה ובסטטוס החדש שלו 'חופשי'.
כך קראו לחילונים פעם, כשהחילוניות סימלה חופש כלשהו ממשהו.
2.
שנים רבות לאחר מכן ובנו של ראובן 'החופשי' טס להודו.
המסע הוביל אותו לגילוי שורשיו. ראובן לא התנגד, בכל זאת אדם מאמין היה ונותר.
אבל זה לא העניין שבשבילו נתכנסנו.
מה שמעניין הוא, שאת הצעד הראשון שהכריז מלחמה על דרך אביו הוא בחר לעשות בהנחת
כיפה על ראשו.
נוצר מצב מרתק משהו בו בחור חובש כיפה, אך עדין מעשן בשבת ומבצע שאר עבירות חמורות.
אז למה הוא חבש כיפה? לא מסובך.
הוא היה צריך לעדכן את החבר'ה בזה שהוא הופך להיות אדם המאמין בשמירת מצוות.
פעולה פשוטה של הנחת הכיפה עשתה את העבודה וגרמה לחבריו להבין עם מי יש להם
עסק מהיום והלאה. הוא לא היה צריך לדון איתם על קיום האל, הכיפה הצהירה על כוונותיו.
3.
אבולוציית הכיפה עשתה כברת דרך ארוכה בשנים האחרונות.
המוני מאמינים, דתיים בנשמתם, בוערים ברוח, מקיימי תרי"ג מצוות ולומדי תורה, נותרו חסרי כיפה.
ומאידך, נטולי כל אלוה הידקו אחיזת הכיפה לראשם כדי להישאר בבית הציוני-דתיחרדידתי לייט,
וכל מה שמייצגת סוג הכיפה מבחינה מגזרית גרידא, ללא אלוהים כמעט. כמה מצחיק.
החיים הפכו לקלים כל כך. אתה יכול לחיות כחילוני ולהיחשב בעיניי החברה כדתי.
לא צריך לעבוד קשה כדי לחוש משהו.
מספיק שתשאיר את הכיפה שלך, והופ, אתה עדין במסגרת המגזר הדתי.
תחושת השייכות המתוקה הזו מותירה את האדם פסיבי.
הוא מקפיד לא לעבור על הכללים האדומים ותו לא.
אלוהים ומצוותיו לא ממש מהווים עניין בסיפור הזה.
המגזר חזק מאלוהים. וכך, כשאתה בתוך 'המגזר' כי כיפתך הוותיקה לראשך,
אתה ממשיך הלאה כשקשר בינך לבין אלוהיך הוא משהו מקרי בהחלט.
העיקר של 2014 הוא להישאר שייך למגזר. לא להיות מנותק, כמה מגוחך.
4.
כיום, למרות הגיחוך העז, החברה עצמה מייחסת חשיבות כה גדולה לכיפה.
הסמל היפה לכשעצמו, הפך להיות המדד השקרי ב'עד כמה אתה דתי'.
אני מכיר אדם שמצהיר שאינו מאמין, אך חבריו מחשיבים אותו חלק מהמגזר בזכות שלא הוריד כיפתו.
הצחוק הפך לזעזוע, ברגע שקלטתי שגם אם תשתחווה לזאוס ותחבוש כיפה, תחשב 'דתי'
וחלק מ'המגזר'. כי הכיפה היא העיקר, לא הדת.
יוצא, שגם אם תקיים תרי"ג מצוות (ללא כיפה), תחשב כ'חילוני', 'פורק עול', 'מתחזק' ותו לא. בטוח לא 'דתי'.
עולם הפוך ראיתי, בו הדגל והסימן החשובים לכשעצמם (!) הופכים להיות הדרך עצמה (!).
כמה עצוב. את עטיפת אלבום המוזיקה שלי 'משהו חדש לגמרי',
הקדשתי לנושא הזה והצטלמתי על גביו כחילוני, דתי וחרדי. כן, חבר'ה, כיום יש את היהודי המאמין החדש
שהוא לא חילוני, לא דתי ולא חרדי. יש בו חלק מכל אחד. הוא לא מחפף, שומר מצוות, אבל זה לא עניין של אף אחד
מלבד אלוהים. יהודי שהוא 'משהו חדש לגמרי'.
אנשים שהסיפור בינם לאלוהיהם הוא משהו פנימי בלבד, לא חשוב איך הם נראים.
כי ביננו, רק אתה או את יודעים מתי אתם 'בסדר' ומתי ממש לא. מי ישפוט אותך על פי איך שאתה נראה?!
אלבום המוזיקה החדש שלי להאזנה לפני כולם:
דף הפייסבוק שלי לעידכונים ותגובות: