"הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (אבות ב,ה)
מי לא דוחה מה שאפשר למחר, למחרתיים? מי לא עושה את כל שיעורי הבית בערב האחרון גם אם קבלנו אותם לפני שבועיים?! מי לא לומד למבחן בבוקר....
כך גם ביחס ללימוד תורה. למרות שאנחנו מכירים בחשיבות הרבה של הלימוד אנו נוטים לדחות את הלימוד למועד אחר.
לדחיה זו כמה השלכות: ראשית, הדחיה יכולה לגרום לשכחה. כך לא ילמד האדם מה שכל כך רצה או לחילופין, מה שהיה חשוב שידע. שנית, גם אם בסופו של דבר ילמד האדם את מה שתכנן, הדחיה, ההשתמטות, יוצרת יחס נפשי שלילי כלפי החומר הנלמד.
אנו, הלומדים לימוד יומי צריכים ללמוד ממשנה זו את מידת הזריזות, לא להתעצל ולדחות את לימודנו, אלא ללמוד ברגע הראשון הפנוי. אנחנו צריכים לדעת להתגבר על רגשי העצלנות שלנו, לתפוס את עצמנו בידים לפתוח ספר וללמוד. כך לא רק שלא נפסיד אף יום לימוד אלא אף נזכה לקשר את עצמנו ללימוד ולתורה, נאהב את לימודנו ונשמח בו.