1.
השבוע במסגרת לימודי הקולנוע שלי והחיפוש אחרי דמויות לסרטים תיעודיים
)אגב - אם יש לכם מישהו מעניין לסרט תיעודי - אשמח לשמוע(,
פגשתי את אורי (שם בדוי). אורי הוא אחד האנשים הכי מיוחדים שפגשתי בחיי.
הוא רווק בן 42 ושמח נורא. לא הבנתי מדוע, אז שאלתי וחקרתי ודרשתי היטב.
לאורי אין כלום בחייו מלבד האופניים שלו עליהם הוא נוסע בגפו,
ובנוסף לכל, הוא גם לא מרגיש טוב בגופו.
אך עיניו בורקות באור מיוחד. אור הגורם לך לקנא ולרצות להכות אותו נמרצות
במסגרת קנאת הסופרים המותרת, כמובן.
2.
אורי לא ממש הבין על מה המהומה. הוא לא אחד שמסתכל במראה כדי להבין
איך הוא נתפס בעיני עצמו, קל וחומר שאינו מעוניין להביט על 'איך הוא נתפס בעיני חבריו'.
אורי אינו עושה עניין בכלל מזה שהוא שמח בחייו. לדידו, כולם אמורים להרגיש כפי שהוא מרגיש.
כמובן שהוא מנסה למצוא את אשתו לעתיד, אך בינתיים מחייך וצוחק בלי סוף.
חי את חייו ונהנה מהם תוך כדי שהוא משתדל לשמור את עצמו מכל חטא ועוון (הוא אדם דתי).
אורי יוצא עם בנות, מת להתחתן, אך אינו נכנס לאטרף של לחץ.
3.
האמינו לי שלא עיכלתי מה גורם לו להיות בורק ושמח כל כך.
תהיתי לגבם של סמים, אלכוהול, וכדומה, ולא זו הסיבה.
התחרפנתי מסקרנות לידע איך האדם הזה מלא חיות ואושר למרות הכל.
ואפילו הוא יצחק כשאציין 'למרות הכל', כי לדידו אין לעשות עניין בכלל משמחת חייו.
ולא כמו המתענווים האלה שאומרים "אל תעשה עניין" והם יודעים כי קשה להם להיות שמחים
וחושבים בלבם שוודאי ווודאי יש לעשות עניין מכך שהם שומרים על שמחתם המעושה.
זהו, שלא. אצל אורי הכל מלא שמחה, קלילות, ים של טוב לב ורגש.
והוא אפילו לא מרגיש חריג עם זה, למען השם, שיצילני.
4.
אחרי שעתיים של שיחה על צ'ולנט של ליל שישי שלא טעמתי ממנו מאומה מרוב לחץ
לפתירת החידה, הבנתי את הכל. אורי חי את החיים עצמם.
הוא לא מפחד משום דבר. זה הכל. אנטי פחד.
התחלתי להבין, קוראיי היקרים, שמה שתוקע אותנו בחיים ומביא עלינו את כל התחושות הקשות
זה הפחד. רק הוא יכול למוטט אותנו. לא לחינם אמר רבי נחמן "והעיקר לא לפחד כלל".
חוסר פחד הוא משהו שקשה לרכוש אותו כשבאמת אתה מפחד.
חוסר פחד הוא באמת דבר בלתי נתפס בעולם שכל כולו "גשר צר"...
אך טבעי הוא שאנו כל הזמן מפחדים מה יהיה איתנו, מה יחשבו עלינו (אוי, זה הורג!),
והאם נמות בלי שנגשים את חלומותינו (מי אמר שזה כואב?!).
רוב מעשינו וחיינו אנחנו פועלים ממניע אחד מרכזי:
מה יהיה אם, אילו וכאשר לא נעשה 'משהו' ואז יקרה 'משהו' - 'משהו' שלמעשה לא קיים ולעולם לא יתקיים.
אך המוח שלנו, ממש כמו תסריטאי דגול, מייצר עוד ועוד תסריטים מכל דבר.
אם אני אאחר - יקרה אסון, ואם אני אפסיד או אחמיץ משהו - יגרם נזק,
ואם אעשה ככה - יקרה ככה. וכאן מגיע אורי ובלי מילים משפריץ חוסר פחד שלא מותיר
ברירות אלא להרגיש שהעיקר זה לא לפחד כלל.
5.
אורי לא רוצה למות גלמוד, אך אינו מפחד מכך.
לדידו, הוא עושה את כל מה שהוא יכול כדי להשיג בחורה, ולהקים משפחה.
הרי הפחד מלמות גלמוד לא ישמיד את האפשרות הזו, נכון?
אם כן, למה מועיל הפחד? ואם תאמרו; הפחד גורם לו לחפש בחורה, הרי גלוי וידוע
לכל בר דעת שהפחד משתק. ודברים שנעשים מתוך פחד או לחץ סופם שלא להתקיים.
6.
למרבה האבסורד, אנשים משתמשים בפחד ולחץ כמנוע דרבון...
זה כמו להשתמש בשמן וגזירי עצים כדי לנסות לכבות מדורה.
ואורי, הוא יודע שבכל כוחו הוא מנסה להכיר את אהובתו האבודה, וזהו.
למה אנחנו לא יודעים להגיד וזהו כשאנחנו לא מצליחים להשיג משהו?
למה אנחנו בטוחים שאם נפעל מתוך לחץ ופחד שמה-יקרה-אסון - רק אז תבוא הישועה?!
יהיה מי שיחשוב את אורי לאדם שאינו מהשורה. אתם יודעים למה?
כי מבט ארוך על אורי מגלה את העצוב מכל: שפיות החיים נמצאת אצלו.
זה דיי מרגיז שככל שאני רודף אחרי החיים אני מגלה שלא השגתי אותם
והם נמצאים דווקא אצל אלו שלכאורה אין להם כלום.
פלא שחפצתי להכות את אורי מכות נמרצות בסגנון קנאת סופרים?!
ואגב, האלבום החדש "משהו חדש לגמרי" כבר זמין בשבילכם בלבד. www.nadavgilad.com