בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים
שְׁפֹךְ שִׂיחָה דְּרֹשׁ סְלִיחָה מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים
רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים
וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים
(מתוך פיוט סליחות לע"מ)
דרשו חז"ל : יפה התפילה בעשרת הימים בין ראש השנה ויום הכיפורים ומתקבלת מיד. שנאמר "דִּרְשׁוּ יְהוָה בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב " (ישעיה נה 6). בזו השנה יימצא בן זוגי, אולי "במקרה" בלי שאתאמץ, ואולי אם רק אוסיף עוד תפילה בעת רצון כשהמלך כה קרוב : - יהי רצון שהשנה החדשה תהא שנת זוגיות שיש בה אהבה אחווה שלום ורעות בהמון שמחה ושפע.
יש לי הכול, יופי פנימי וחיצוני, חכמה בינה ודעת, משפחה מקסימה, חברים טובים, עבודה מוצלחת אבל אני בחתירה מתמדת לקראת ברית הנישואין. שאדע לפתוח את לבבי ולמלא את החלל שבנשמתי. להזמין את בן הזוג להיכנס בו ולהעמיק את הריקוד הנשמתי המשותף שיתחולל באהבה, ברצון, בויתור, בהעצמה הדדית ובהתחברות משלימה ומושלמת.
במדרגתו הגבוהה אומר דוד המלך: "וַאֲנִי תְפִלָּה" (תהילים קט 4). תפילה היא כוח חזק מאוד, אחד מ'כלי הנשק' החזקים ביותר שלנו. אומר האר"י: "מיום שנברא העולם ועד לביאת משיח אין תפילה אחת דומה לחברתה, לא אצל אדם פרטי ולא בכל העולם כולו. כל יום זה זמן אחר, הארה אחרת, האדם עצמו שונה..."
גדולי המקובלים אומרים שהנשמה נמצאת בתפילה כל הזמן. וכשהאדם יודע להתחבר אל שורש נשמתו, לעבודה שבלב יש משמעות לכל פעולה הנעשית על ידו. תפילה היא משורש פ.ל.ל. "פִּלֵּל", אומרים חכמים, הוא מלשון "פְּתִיל". כמו הפתילה המחברת את הַחֵלֶב עם האור, כך התפילה היא הפתיל המחבר את התחתונים עם העליונים. אומר רש"י: התפילה היא בבחינת נפתולים; אנו מתפללים אך איננו יודעים כיצד להתבונן בה, ולכן אנו בנפתולים עד שרואים את תשובת הבורא לתפילתנו. ר' לוי מברדיצ'ב, המכונה סניגורם של ישראל, אמר: "אני מתפלל שאצליח להתפלל".
התפילה היא היגד שאדם קם איתו בבוקר ומחליט שיומו יתנהל על פיו. על האדם לעשות את הצעד הראשון גם כשאינו רואה את כל הדרך... התפילה מעוררת את האדם לדעת לבקוע אל תוך פנימיותו, ולדעת להתבונן בהתחדשות - לדלות את החדש במשמעות הפנימית, להצליח להשתחרר ממחשבות כלואות ולפרוץ אל עבר אופקים חדשים.
השיח הישיר עם בורא העולם מסייע בזיכוך הנפש להסרת המתח ולביטול ההתבצרות, הנוקשות והרגשות השליליים שנערמו בנפש עד שאטמו את הדיבור, חסמו את הראייה ומנעו את החיבור. אומר המהר"ל: הכל מתחיל במחשבה. האדם בורא את התפילה הפנימית בתוכיותו. חשיבה חיובית רותמת את המעשה, יוצאת מן הכוח אל הפועל בדיבור ומתממשת במעשה. כלשונו של הרב סולובייצ'יק, "אתה בורא את עצמך".
התפילה יכולה לבקוע רקיעים, לעלות לשורש השורשים ולפעול, ממש לשנות את המציאות. את התפילה מעומק הלב מצרף הקב"ה למעשה. כמו שכתוב "הַרְחֶב־פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ" (תהילים פא 11). התפילה היא המצפן המסייע לנו לנתב ולמצוא את דרכנו. לכן כתוב: "וָאֶתְחַנַּן אֶל־ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג 23). ואתחנן בגימטריה - תפילה. ר' שמעון אומר: "כשאתה מתפלל, אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, כי אל רחום וחנון הוא". (אבות ב/יג).
בפרקי אבות כתוב: "הכל צפוי והרשות נתונה"; כלומר, בתפילה טמון כוח עצום. הרצון שלנו לחולל שינוי הוא מעין נבואה של האדם; כשיש לו רצון אזי כאילו בת קול קוראת מתוך גרונו.
התפילה מבקשת היווצרות של התחלה חדשה בחיינו. בכל התחלה יש ראשוניות וייחודיות גדולה להתרגש מן החדש. המהר"ל ('גבורות' ה'/לח) מבאר שבכל דבר ראשוני־בראשיתי טמונה קדושה - בדומה לבורא יתברך, שהוא ראשית המציאות. הראשוניות מאפשרת התלהבות ומציאה של מקור השפע המתלווה לחידוש ולתקווה. הרצון לשינוי ולהתחדשות מעצים את היכולת הטבעית להשכיל - לתקן, להתקדם, ללמוד ולהשתכלל. דרושה מודעוּת - הכרה והבנה של עצמנו, בירור פנימי של הרצונות, ההעדפות ומה שמתאים.
אנו פונים אל אבינו שבשמים בלשון תחינה: "יהי רצון מלפניך"; כלומר, מי ייתן וייוָצֵר רצון מלפניך יתברך - היווצרות רצון שלא היה קיים אצל הקב"ה עד עתה. למילים אלו יש השפעה עצומה, מתוך הרצון שלנו בשינוי לטובה. אנו מבקשים מהקב"ה היווצרות רצון חדש למעננו. הלב מבקש והגוף כבר לא מצליח לבלום, והדיבור נובע וקולח ומבקש היווצרות של רצון חדש, טעון באמונה צלולה שהקב"ה ייצור עבורנו דרך חדשה.
יהי רצון מלפניך שתתקבל תפילתי ואיתה תפילות כל עמך ישראל לטובה.
הכותבת הינה אמנית, אשת חינוך ואשת עסקים, מחברת הספר 'הדרך לחופה'