לא מעט אנו נפגשים עם זוגות מאושרים שמבחוץ לא ברור כיצד הם מתאימים, ואנו נוכחים לדעת כיצד המציאות עולה על כל דמיון. דוד גרוסמן כתב : "איך לא קשה לך לומר שבלי ספק הייתם זוג קצת מוזר, ושאפילו האנשים הכי קרובים לכם לא תמיד מבינים מה אתם עושים יחד? ושאותך זה דווקא משמח, שרק שניכם יודעים".
יסוד הזוגיות שבין האיש והאישה נקבעה בעת הבריאה, שנאמר: "וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם" (בראשית א 27). שיאו של מעשה בראשית הוא בבריאת האדם. הזוהר מסביר שכל נשמה מורכבת משני חצאים זכרי / ונקבי. נשמה שיורדת לעולם מתפצלת, חציה נכנס בגוף של בן, וחציה נכנס בגוף של בת. אין נשמה זכרית ונשמה נקבית יש נשמה המורכבת מחצי זכרי וחצי נקבי. המין (זכרי או נקבי) הדומיננטי גלוי ומואר, המין השני נסתר מעינינו ומהמודעות שלנו, כמו צדו השני של מטבע, שגם אם אינו נראה הוא חלק בלתי נפרד מהמטבע עצמו. גם במחקרים פסיכולוגיים, ובראשם מחקרה הידוע של קרול גיליגן, מודגש ההבדל בין נשים לגברים. גיליגן יצאה חוצץ כנגד זרם הפמיניזם הליברלי שטען לשוויון, כלומר שגברים ונשים הם "אותו הדבר" ונשים צריכות להיות "כמו גברים". היא טענה שההבדלים בין נשים לגברים אינם מולדים אלא נובעים מחינוך והבניה חברתית - תוצר של חניכה שונה שבנות ובנים עוברים בכניסתם אל המכבש הפטריארכלי. אפילו השיפוט של גברים ונשים שונה: השיפוט הנשי נובע בעיקר מתוך המצב ונסיבות החיים, ואילו השיפוט הגברי נובע מתוך חוק וסדר.
כאמור, חכמת הקבלה הרבתה לעסוק באחדות המתגלמת בסמל הזכרי ובסמל הנקבי, ומלמדת שהתנאי לקיומה של הרמוניה בעולם הוא חיבור נכון ומאוזן בין הגברי והנשי. מאותו הרגע שבו הופרדו היחידות, הן מנסות להתאחד יחדיו. אומר הזוהר: בן ובת לפני נישואיהם לא נקראים אדם, הנישואין בוראים יחידה שלמה וזו גם סיבת ברכת יוצר האדם בחתונה, המשקף את אלמנט האחדות. המין האנושי מגלה את אחדות ה', דרך היחידה איש ואישה, אשר שכינה ביניהם. אם זוכים הרי שהאדם מתחתן עם שורש נשמתו ושני החצאים מתאחדין. בדיוק בשל כך כינו אותנו חז"ל "פלג גופא" (חצי גוף). הם ביקשו לרמוז לנו שרק באיחוד בין יסודות נפרדים וקוטביים, יכולות להיווצר הרמוניה ושלמות.
במהלך החיפוש אחר בן זוג נשאלת השאלה: בחירת בן זוג מוּנעת משוני, מדמיון או מהשלמה? במהלך שנות פעילותי כשדכנית לא אחת נשאלתי על ידי המשתדכים הרבים, האם עליהם לבחור בבן זוג דומה להם או שאולי השוני ישלים אותם? במסכת סנהדרין (ד/ה) נאמר: "האדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, וכולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחברו".
הרצון לקשור את חיינו לאחֵר ולהפוך לאחד מתוך שניים לא מעמעם את העובדה שקיים שוני מובהק בין המינים, שוני שהוא טבעי ואף צפוי. השוני הוא יסוד הטבע האנושי. השונה טמון במבנה הנפשי של כל אחד מאתנו, שונות נקודות הראות והציפיות; שונה החשיבה; שונה סגנון הדיבור וכיו"ב . טבע האדם להימשך למי שדומה לו נובע מכך שנוח להיות במחיצת אנשים דומים המסכימים זה עם זה על רעיונות ותפיסות כמו גם - השכלה, מעמד כלכלי־חברתי, דת, גיל, תרבות, מראה חיצוני, ערכים ועוד. הפסיכולוג גלן ווילסון קובע: "ככל שבני הזוג חולקים פרספקטיבה דומה יותר, כך הם נתקלים בפחות קונפליקטים במערכת היחסים שלהם".
הדומה והמוסכם בין בני זוג מדמה העצמה אישית המחזקת את תדמיתנו. נוח לנו עם מי שמפגין הערכה והתלהבות מאתנו ואף משפר את דמותנו הנפלאה : מחקר מקיף בתחום זה התקיים ב-2012 באוניברסיטת אייווה האמריקאית. ד"ר אוה קלוהן ושאנהונג בדקו את הקשר בין הדמיון או השוני בין בני הזוג לבין שביעות רצונם מיחסיהם. נבדקו 291 זוגות טריים שהתחתנו פחות משנה לפני תחילת המחקר ולפני כן יצאו שלוש שנים וחצי בממוצע. תוצאות המחקר הראו שהאמונה העממית לא זכתה לאישוש - התברר שבמקרים רבים בני הזוג דומים זה לזה בגישותיהם ובערכיהם. ואולם, בנוגע לאפיוני האישיות לא נמצא דמיון ניכר. מתברר שערכים משותפים דווקא אינם מנבאים הצלחה בנישואין. וזאת משום שדמיון בין גישות וערכים קל לגלות - אנשים מדברים עליהם. וכשהם מוצאים דברים משותפים, זה מקרב ביניהם. לעומת זאת, קווי האישיות, מתגלים לאט יותר - וחשיבות התיאום בין בני הזוג בתחום זה מתעצמת רק בשלב מתקדם יותר של הקשר. החוקרות מסבירות: "אנו בוחרים להתאהב במי שיש לו תכונות דומות לשלנו ואנו אוהבים את התכונות האלה בנו. אבל, באשר לתכונות שלנו שאותן היינו רוצים לשנות (למשל, מופנמות כנגד מוחצנות), אנו בוחרים בבן זוג שהוא בעל התכונה שכמותה היינו רוצים שתהיה שלנו"
(Klohnen Eva - (Assortative Mating and Marital Quality in Newlyweds
מכל מקום, הסיכויים לקשר מוצלח ומאושר נמדדים יותר במידת ההתאמה הנפשית החבויה.
מקור המשיכה מוּנע על ידי כוחות שלא תמיד מודעים לנו, המשיכה קיימת בין נשמות השייכות זו לזו ככוח מגנטי. לפיכך יש להקשיב פנימה. הנשמה קולטת והעל-מודע לוחש "זהו זה", ונוצר הקליק.
אז במי אנחנו בוחרים להתאהב במי שדומה לנו או במי ששונה מאיתנו? בכל מערכת זוגית יש מעט שוני וגם מעט דמיון. אין מושלם ואין מתאים יש עבודה זוגית על התהוות של קשר. צריך לאפשר 'להתיידד' עם חוסר וודאות שהוא חלק בלתי נפרד מהמסע בכל תחום. אל לנו לראות בבן הזוג שלוחה של עצמנו. הפסיכולוג אלי פינקל אומר: "כדי לשמר את האוטונומיה של האחר עליכם לומר: 'יש בינינו הבדל קבוע, אבל אנחנו צריכים ללמוד לחיות זה עם זה' ". זוגיות מיטבית תתרחש כאשר הניגודים יתפייסו זה עם זה. שוני שחלקיו מכבדים כ"א את הייחודיות של השני. אי לכך, לא יצירת זהות בין המינים דרושה לנו, אלא להיפך, הכרה בהבדלים וקבלתם.
המשך במאמר הבא . . . .
חייה כהן - אשת חינוך, אשת עסקים, ואמנית, מחברת הספר 'הדרך לחופה'