כן, לחזור בשאלה! זאת חובתנו האמיתית בימים אלה. כשרבים כל כך מאבדים כל שאיפה לערכים ולתוכן. הפתרון הוא לחזור בשאלה! בתנופה אדירה. זה המסר העיקרי שבנ"ע צריכה לשאת אל מול אתגרי התקופה ואנסה בקיצור להסביר מדוע.
בשנים האחרונות מסתמנת שוב תופעה הולכת וגוברת של "הורדת הכיפה", יותר ויותר חבר'ה מעיזים לקום ולעזוב את "הדת" ולפרוק מעליהם את עול המצוות, והשאלה הנשאלת היא - למה? והאם זה נורא כ"כ?
לעניות דעתי, הכל מתחיל בתפיסה הנקראת בפי המלומדים "פוסט מודרניזם" ובצורה יותר פשוטה אובדן כל האידיאלים ושימת האני במרכז, כלומר אם בעבר סברו בעולם המערבי שגם אם יש מחלוקת מה הם האידיאלים והערכים שעל האדם לשאוף אליהם, אין ספק שלפחות קיימים אידיאלים וערכים כאלה. ואילו כיום גם זה לא בטוח והעיקר שאני ארגיש שזה נכון ואמיתי לגבי, שאני ארגיש "מחובר" לזה ולא משנה מה כל האחרים יגידו, אף אחד לא יקבע לי מה נכון בשבילי רק אני!
תשאלו מה כל זה קשור לעניינו, כידוע לכם, אנחנו, הציבור הדתי לאומי, להבדיל מ"דתיים" אחרים בארצנו, מחוברים לעולם הרחב ולתרבות המערבית ומתוך כך גם לתפיסה ה"פוסט מודרנית" שהחלה לחלחל לשורותינו, כאשר אחד הביטויים הבולטים ביותר לכך הוא הרצון ההולך וגובר של הנוער שלנו לשאול שאלות ולנסות ל"התחבר" אל מה שחינכו אותם. הרבה מאוד מהאנשים הטובים האלה, בסופו של דבר גם מורידים את הכיפה והאשם העיקרי בכך הוא אנחנו! אנחנו, שלא כ"כ אהבנו כששואלים שאלות ואולי בגלל שלא תמיד ידענו את התשובות שיספקו אותם. התופעה היותר מדאיגה לדעתי היא אלה שלא שואלים ולא מנסים להתמודד עם אתגרי התקופה ו"להתחבר", אלא ממשיכים להיות "דתיים" לכאורה, אך לא מבינים למה ואינם מאמינים באמת.
לסיכום אני חושב שהתשובה לכך היא לחזור בשאלה! לעודד את הנוער לשאול ולהתמודד, לבנות את אמונתם לאור אתגרי התקופה ולא להישאר "דתיים" אדישים אלא להיות אנשי אמונה באמת.
הגיע הזמן לחזור ... בשאלה!
בשנים האחרונות מסתמנת שוב תופעה הולכת וגוברת של "הורדת הכיפה", יותר ויותר חבר'ה מעיזים לקום ולעזוב את "הדת" ולפרוק מעליהם את עול המצוות, והשאלה הנשאלת היא - למה? והאם זה נורא כ"כ? - נקודה למחשבה.
