דרוש רווק מבוקש לרשימת הרווקים המבוקשים

1

הכל התחיל ביום רביעי, הרבה לפני שבת, עם עיתונאי דתי מערוץ 10. "זה אתה ברשימת הרווקים?" הוא שאל, משאיר אותי תוהה הלנו אם לצרנו. האם שאלה רטורית באס.אמ.סו או שמא הוא נזקק לאישור שלי. הוא השיג את המגזין מוצש לפני כולם, קלט תמונה שלי ונצרך לוודא אם זה נכון.

כמו עיתונאי טוב שרואה ילדים פלשטינים זורקים בקבוקי תבערה על מתנחלים ובודק אם מדובר בילדים שעדין לא קיבלו על עצמם עול מצוות ופטורים ממצוות השלום אם לאו. 'זה הכפיל' שלחתי לו והוספתי סמיילי זחוח, מהאלה שלא הופכים לחיוך אוטומטי במאיית הדפקט. שיתמודד גם הוא עם השאלה האם החיוך שלי מבוייש או מהופנט, מתלהב או מתרצן. שיתאתגר.

שמתי לב שהוא לא כתב 'הרווקים המבוקשים' או משהו מעין זה. פשוט 'רשימת רווקים', ממש כמו רשימת מכולת של 'דרוש חתן שמלה כבר יש' וכדומה. הרשתי לעצמי עוד סמיילי אחד אמיתי לעצמי והמשכתי לעבר יום חמישי.

2

הרבה זמן שאני כותב ומספר על עצמי בעיתונות. שכותבים עליי זה קצת אחרת, התחלתי להרהר. אולי כל הסאגה הזאת של 'הרווקים' מיותרת בעבורי? חשבתי. למה מיותרת? חשבתי שוב, למה לא? עניתי. למה כן? שאלתי ושוב עניתי ושוב שאלתי ובסוף החלטתי לכבות את המחשבות. מזגתי כוס ספרייט קר שיגרום לי לחייך ותהיתי על המציאות הרווקית בארצנו. לתהות זה בסדר, זה לא לחשוב, חשבתי. תחשבו על זה.

3

לאט לאט השמים התבהרו והמיסרונים שהגיעו התחילו להסביר לי שאני נמצא ב'רשימת הרווקים המבוקשים'. בסדר, אמרתי, מישהו מבקש אותי, אותנו, אותם, אותן, מבקשים. לא הבנתי אם זה מסוג ה'ביקשתם - קיבלתם', או סתם רשימה מטעם משטרת הרווקות. 'מבוקשים' מעלה לי אסוסיאציות מאחינו הטועים בדרכם לגן עדן והבטחות האיסלם למאמיניו, איזה מזל שאני יהודי, חשבתי.

אפשר לצאת מהבית, המשטרה לא בעקבותי. רגע, אבל אם אני נחשב מעתה מבוקש אז מישהו כן בעקבותי, אולי זאת בכלל מישהי, מעניין מי זאת והאם היא מצויידת בשדכנית צד שלישי? 'מבוקש' ע"פ אבן שושן החדש (מאות שנים שהוא חדש, שמעון פרס פראייר על ידו) זה אחד שמישהו מחפש אותו. אז מישהו חיפש אותי? ניסיתי לכרות אוזן אחת, כשכריתי את השניה שמעתי רק קולות של תנים.

4

ביום שישי זה היה כבר מעבר למעל. 'דודו אהרון קטן עליך!!', כתב לי מישהו, חשדתי שהוא מערוץ 10 ומנסה לקדם תוכניות שיקצע השם יצילנו, ושערוץ 10 עשו עליי אמבוש כבר מיום רביעי כדי שאצפה בהם, אבל בסוף התברר שהמסמס בכלל משמש ככתב בכיפה.

נרגעתי וניסיתי להבין איך הגיע דודו אהרון קטן - ונחת עליי, מי הרשה לו לטפס?! אחרי זה הטבתי את המבט אל הסלולאר וגיליתי מקרים קשים במיוחד שמדברים כבר על נחשקות, נצנצים, זהרוריות, והרבה ביקשו (בכל זאת מבוקש) להודיע לי שנחשפתי קבל עם ועולם, יצאתי ממשרד השידוכים היישר לידיהם הטמונות בחול (בדרך כלל...) של העם היושב בביתו וקורא מוצש; רווק! הם צעקו לי.

ועוד מבוקש, לא מתבייש. מי היה מאמין, לא ידענו על כך מאומה, מזל שזה היה כתוב בעיתון. אתה רווק מבוקש!!!! צרחו סימני קריאה מרובים בחרדת קודש וכבר התחלתי לדמיין קידושין, חופה, ורב נחמד כזה, של מבוקשים. "עכשיו יהיה הרבה יותר קשה להציע", כתב לי החזק מהיסודי שלא שמעתי ממנו שנים. כמה נחמד להיות מבוקש, הרהרתי בלהט. אפילו מבוקשים מהעבר הרחוק מצטרפים למרדף אחריך. רק שלא יתפוס אותי המנוול הזה, כי מהידים שלו יוצאים אך ורק בחלקים. זה מה שחסר לי, להפוך לחלקי מבוקש.

5

שהגיע מוצש האמיתי (כאילו זה שמגיע אחרי שבת?), בעוד אני מסכם את מספר החברים שלי שקוראים מוצש, התפוצצתי לפתע ממסרונים חדשים. איזה צדיקים, חשבתי לעצמי, מחכים עד מוצאי שבת כדי לקרוא עיתוני חולין. אח! להתמוגג מחברים כאלה, חשבתי והחלטתי להשקיע. אם לא בארגון שבת חברים במרכז הרב, אז לפחות לשבת ולהתמוגג. אחרי כמה דקות גיליתי שהעלו את הכתבה בחינם באתר NRG-יהדות.

החלטתי לא להעלים את האווירה החיובית ובחרתי להמשיך להתמוגג לפחות מכך שיש לי חברים שגולשים באתרי יהדות במוצאי שבת במקום לבלות באתרי קניות או לצפות בתוכניות שידוכים. מתחתי את הרגלים, נכנסתי למייל שהתפוצץ אף הוא ממסרים מעודדים, הכנתי ספרייט קר וחיכיתי לבאות.

הן לא איחרו להגיע. "אם אתה כל כך מבוקש אז איך זה שאתה ברשימת המבוקשים?", שאל מישהו בגוגל צ'אט. החיוך בפרופיל שלו, שלא עוצב באיות האוטומטי החביב, הזכיר לי מישהו מוכר. חיוך לא זחוח וגם לא מבוייש, לא תמים אבל גם לא תחמן, הסתכלתי עליו עוד פעם, גם השם שלו היה מוכר לי מאיזשהו מקום קרוב. לא זכרתי מאיפה, רק שהבטתי אחרי זה במראה הבנתי הכל, זה הייתי אני. אבל למה אני מחייך? שאלתי את עצמי והתחלתי לחייך על הכל.