קשה להתייחס לזה, אבל חשוב להתייחס לזה כמעט באותה המידה. אימוץ עולה מדי פעם לכותרות, וכמעט תמיד הכותרת זהה: ''תינוק המריבה". הכתבה מתארת מציאות סבוכה וקורעת לב של תינוק שנמסר לאימוץ, וכעבור זמן מה קורה משהו להוריו הביולוגיים, והם מתחרטים. הכתבים ממהרים להציע פתרונות מידיים ולשפוט לחומרה את כל המעורבים, חוץ מאת ההורים הביולוגיים התמימים והחלשים. פוסטים ברשתות חברתיות מספרים לנו מה היא האמת וקוראים להורים המאמצים להחזיר את הילד מיד להוריו האמיתיים.
אחרי שקראתי פוסט אחד יותר מדי, חשוב לי, באמצעות הטור הצנוע שלי, להגיד בפה מלא: הורים מאמצים הם לא צד בסיפור. המדינה לא מחויבת להורה המאמץ. השירות למען הילד דואג כמעט בכל מפגש להזכיר לנו, שמהות השירות הוא למען הילד, ולא למען ההורה חשוך הילדים, ואחר כך ההורה המאמץ. הילד הוא המרכז. בביטחון מלא אני יכולה להגיד, שאין שום ניסיון ''לספק'' להורים חשוכי ילדים תינוקות לאימוץ. יעידו על כך מאות של זוגות שמתייבשים חמש ושבע שנים בתור לאימוץ. אני כאימא מאמצת לא לקחתי דבר מאף אחד. ואף לא גרמתי במעשיי, שגורלו של תינוק ייקשר בגורלי בניגוד לטובתו או טובת הוריו הביולוגיים. זה דומה למצב, בו פתחתי את דלת ביתי, ובפתח הייתה מונחת עריסה, ובה פעוט רך, ובאופן טבעי אספתי אותו אל ביתי.
חסד ה' שלא היינו צריכים לעמוד במצבים משפטיים סבוכים שמייצרים כותרות. ואני מקווה בכל ליבי שלא נעמוד בעתיד, כי זה באמת קורע לב. אבל לבוא ולומר למשפחה המאמצת שעליהם להחזיר את התינוק כאילו היה חפץ, ובכך תיפתר הסוגיה, זו טעות חמורה וחוסר הבנת המציאות. יש בית משפט בישראל, יש מערך שלם של רווחה ושירות למען הילד - ההחלטות צריכות להיעשות שם. גם כשהן כואבות. אני אימא מאמצת ואני לא צד בעניין. הדלת שלי פתוחה, הלב שלי פתוח, הידיים של פרושות והפה שלי מתפלל שהמערכת עושה עבודתה נאמנה. אנחנו מגדלים ילדים ורוצים לבוא בלב נקי ושלם לפניהם כל רגע נתון, החברה מצידה לא צריכה להפוך אותנו למה שאנחנו לא.
ליצירת קשר ולהזמנת הרצאות ניתן לפנות לתהילה בכתובת המייל: thilamam@gmail.com