חביב רשע מצדיק
"השוכן אתם בתוך טומאתם"
ה"חוזה מלובלין" היה אומר: חביב עלי רשע היודע שהוא רשע, מצדיק היודע שהוא צדיק.
כששאל אותו הרבי מפשיסחה לטעמו של דבר, הסביר לו: רשע היודע שהוא רשע הרי הוא הולך לפי האמת, וממילא עדיין יש לו זיקה לקב"ה, שהוא אמת.
אבל צדיק ה"יודע" שהוא צדיק, כלומר שהוא צדיק בעיני עצמו, הרי וודאי שהוא לקוי במידת הגאווה, שכן "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" ובתור בעל גאווה אין לו כל זיקה לקב"ה, מאחר ש"אין אני והוא יכולים לדור בעולם". ("אמרות חכמה על התורה").
קסקט אינו טלית
"ובחוקותיהם לא תלכו"
בזמן שלטונו של ניקולי הראשון ברוסיה הצארית, יצאה מטעם המלכות גזירה שהיהודים יחבשו כובעי מצחיות כמו התושבים הגויים. הדבר עורר מהומה רבה בקרב היהודים, שחששו שאם ייענו להוראה זו יעברו על "ובחוקותיהם לא תלכו", עד כדי שאלת ייהרג ואל יעבור.
ישבו החסידים בבית מדרשו של הרבי מקוצק, והתווכחו על הגזירה בצעקות רמות, עד שהרבי פתח את הדלת ושאל על מה המהומה. אמרו לו: המלכות הוציאה גזירה, שהיהודים ישנו את מלבושיהם וילבשו מלבושי גויים.
ענה להם: "מלבוש יהודי" הוא רק טלית ותפילין. וסגר אחריהם.
להכין את העולם הבא
""וחי בהם"
מעשה ברוכל אחד שהגיע לווילנא בליל חורף קר עם עגלתו הטעונה סחורה, בשעה שתושבי העיר ישנו שנתם העמוקה. הרחובות שוממים, קור וחושך, רק מחלון אחד בקע אור. קפוא מקור נכנס לבית הזה ומצא את הגאון יושב ועוסק בתורה. הגאון ציווה לחמם אותו, האכילהו והשקהו והכין לו מקום לינה.
מרוב התרגשות שאל הרוכל את הגאון: רבי, האם לכל הפחות אזכה לעולם הבא?
שאלו הגאון: ועולם הזה יש לך, שאתה שואל על העולם הבא?
נאנח האיש ואמר: איזה עולם הזה, כל השבוע אני נע ונד, אין לי רגע מנוחה, אין לי פנאי להתפלל כדבעי, ואת מחייתי אני מוציא בדוחק והכוחות הולכים ואוזלים. זה העולם שלי.
אמר לו הגאון: אם כן, ומה העולם הזה שאתה כל כך עמל עליו מראהו כך, איך אתה מצפה לעולם הבא, שאין אתה עמל עליו כלל?!