השבוע זכיתי להתבשר בבשורה שגרמה לי להסתובב מאושרת.
אישה יקרה שליוויתי כשנה התקשרה לבשר לי שהיא בהריון מתקדם. רגליי רעדו, צמרמורת עברה בזרועותי, והדמעות, הדמעות פשוט זלגו מעיניי. והיא רק מהללת ומשבחת את שיטת המודעות לפוריות, ואומרת לי שהיא ממליצה לכל החברות שלה ללמוד את השיטה.
והרי שתינו יודעות שהשיטה, אין בכוחה לטפל בבעיות אלא רק לזהות אותן. ושתינו יודעות כמה ייסורים וכמה תפילות עברה בדרך אל ההיריון המיוחל הזה. ואני שואלת במבוכה גדולה למה היא מייחסת כזאת תודה לשיטה? והדמעות פשוט פורצות מגרונה, אם רק הייתי יודעת, אם רק הייתי מכירה איך שהגוף שלי פועל, אם רק הייתי יודעת את כל מה שלמדתי בעקבות השיטה לא הייתי מחכה שנה שלמה כדי להתחיל לטפל בבעיה שלי.
עוד היא מדברת והדמעות זולגות על לחיי. אני יודעת כמה ייסורים היא עברה, כמה מבטים, כמה הערות חסרות כל ערך מאנשים קרובים שציפתה שיהיו לה למשענת. כמה שמחה מהולה בכאב מכל חברה/ אחות/ גיסה שרק התחתנה וכבר הבטן מבצבצת. כמה קשה היה להגיע לעבודה באיחור יחד עם חברתה ההרה כשרק הבוקר עברה טיפול פולשני וכואב וחברתה מקבלת יחס של כבוד והבנה הרי היא בהריון ובחילות הבוקר קשות כל כך, והיא בכאבה לבדה, מקבלת נזיפה על איחור לא מתקבל, אם רק הייתם יודעים... ואיך אני שמחה שייסוריה אלה הגיעו אל קיצם ואת מקומם ממלאת תפילה להמשך הריון תקין ולידת תינוק בריא בגופו ובנפשו.
ומדהים איך דברים פשוט מתחברים. אתמול חל יום פטירת רחל אמנו שרק שמה מעביר בי רטט. רחל היא האמא המחכה והמצפה, רחל היא האמא הנותנת כוח לכל מי שבדרך, לכל מי שסובל עלבונות, ומי מאיתנו לא נמנית על כל אלו? ואני עומדת ביום פטירתה ובוכה, ויודעת שכאן אצל אמא מותר, הרי היא לימדה אותנו לבכות בכי תמרורים, בכי החודר אל עומק הנשמה ומשחרר מכל הקליפות החיצוניות שלנו.
אך בכי תמרורים הוא גם בכי המיתמר מעלה, מעלה כמו עץ התמר המסמן שיש מקור מים חיים במדבר הצחיח. ואני בוכה מתפללת ומבקשת: אמא רחל קחי את דמעותינו המחכות והמצפות, הוסיפי אותן לדמעותייך. שמקור המים שלך יגדל ויצמיח עצי דקל המיתמרים מעלה, מעלה, מצמיחים פירות מתוקים ומודיעים לכולם שבזכות דמעותינו הם צמחו. רחל אמנו היקרה, נטעת בנו כוחות כמו שרק אמא יכולה, דווקא היום כשהכל כל כך בשפע וכל כך מהר כל כך קשה לחכות, כל כך קשה לצפות.
"יש שכר לפעולתך" אמא רחל, אנחנו זקוקים לך, תעתירי עלינו בתפילה שתיתן לנו כוח להתפלל ולבכות בכי תמרורים. כי לפעמים מרוב שעטינו על עצמינו שריון כדי להגן על עצמינו אזלו כוחותינו להתפלל ויבשו דמעותינו מלבכות. ויותר מכל שייתן לנו כוח לצפות כי התמלאנו קליפות של יאוש. רחל- אנחנו כל כך מחכים ומצפים לך, רוצים לרוץ אל זרועותייך המושטות, מחכים לך שתתמלאי נחת מילדייך הממלאים את ביתך ומחכים לחיבוק האוהב שלך, שתלמדי אותנו את כל מה ששכחנו: איך להיות נשים, איך להיות אמהות, איך להתפלל ואיך לבכות.
מיכל גרינשטיין מנחת שיטת המודעות לפוריות ומנחה סדנאות למניות בריאה במעגלי החיים הנשיים. Binathaisha1@gmail.com