עכברי הכפר בעיר הגדולה

זה נראה כמו טור לפורים אבל זה בעצם טור על אטרקציות קיץ. הילדים של משה נא-אור מגיעים מן הבקעה ומתמודדים עם העיר הגדולה ומשה מרוצה שיש מי שיגיד עליו קדיש

חדשות כיפה משה נא-אור 08/08/17 14:15 טז באב התשעז

עכברי הכפר בעיר הגדולה
אב ל-6 וכלב

המעשה שהיה מתחיל לפני כחצי שנה. לקראת פורים נוות הבית ואני מתחילים לרעוד ולהיות אחוזי אימה. מה הפעם? או בגרסה הארוכה: למה יחליטו הבנים ובפרט מספר 2 היצירתי עד כאב, להתחפש הפעם. וכמו תמיד, לא התאכזבנו. זומנו לשיחה נרגשת במטבח שהוא גם פינת האוכל, פינת הישיבה ובכלל מרכז העצבים של הבית. אמא, אבא, החלטנו (תופים ברקע): השנה נתחפש למגדלי עזריאלי. לעצמי אני אומר 'משימה פשוטה', ובלשון העם – קלל! על אחד נשים שלט קטן משולש, על השני עיגול והשלישי מרובע. ובקול אני אומר 'אין בעיה נעשה שלושה מגדלים' ונוות הבית אומרת 'רעיון מצוין'. 

התגייסנו למשימה והפקנו את התחפושת, בהתחלה אפילו הילדים השתתפו בגזירת החלונות וכו', אבל מהר מדי זה הפך להיות משימה שלנו, בעיקר של נוות הבית. בקיצור, לכבוד הפורים שכידוע מתחיל באזור י' באדר הועמדו לתפארת שלושה מגדלים מרשימים, לתוכם הוכנסו הילדים וכך צמחו להם בצפון הבקעה מגדלי עזריאלי לתפארת. לשמחתי החלטתי לשתף בפייסבוק את מגדלי עזריאלי המקוריים והם הזמינו אותנו להנות משובר בשווי מאה ש"ח לבזבוזים בקניון. 

מגדלי עזריאלי

מגדלי עזריאלי צילום: משה נא-אור

כעבור חצי שנה (ככה זה הזמן בבקעה – לאט לאט) אספנו את עצמנו אנכי ושלושת הבנים הגדולים (1,2 ו4), והגענו לקניון. בשלב זה עכברי הכפר יוצאים מחוריהם. השיטוט בקניון הומה האדם והחיילים, עשרות החנויות והרעש המזמזם ללא הרף השפיעו על הילדים בצורה מידית: העיניים נצצו והתחילה להעלות על פניהם הבעת הפנים האומרת 'תכל'ס אין מה לעשות פה אבל מגניב להסתובב'. בחנות הספרים פגשה אותנו חן, העניקה לנו את השובר שהוא בכלל אישור בהודעת סמס והזמינה אותנו לעלות לגג הקומה השלישית, להנות מאטרקציות הקיץ. 

עלינו לקומה השלישית ושם זכינו בנסיעה במעין רכבת הרים קטנטנה אבל מיוחדת. הרכבת הזו משלבת מציאות מדומה, ומה המציאות הזו – ובכן האמת לא ממש העזתי להסתכל אז רוב הנסיעה עצמתי את העיניים, אבל מהמעט שראיתי, שוטטנו לנו בהנאה בגובה המגדלים, צופים על תל אביב ממעוף הציפור. עד כאן מגניב.ואז כמובן מגיעה הנפילה, הנפילה שבמציאות ארכה כחצי שניה ומגובה של אולי שני מטר, אבל  במציאות המדומה היתה מגובה הבניין כלומר גבוה מאד ועד לכביש נמוך מאד. בשלב זה שמחתי שיש מי שיאמר עלי קדיש והתפללתי שזה יסתיים. לצערי הרכבת עשתה עוד סיבוב. 

משם לאכול משהו  - קפה קפה סביר בקניון. ואז עכברי הכפר דרשו לעלות לקומה ה49 לראות איך זה נראה באמת. אז אבא עכבר לקח אותם למצפה ושילם כדי לעלות להתבונן בנוף. באופן די מוזר זה שווה את הכסף. לא שאני מבין למה לשלם על לעלות במעלית ולהסתכל בנוף אבל לקפיטליזם המבורך מחירים משלו. למעלה בשמיים הילדים מיד ניסו להתאפס על מזרח מערב, איפה אנחנו ואיפה הם? אבל השיא שבשבילו היה שווה הכל, היה הרגע בו צפינו אל רחוב קפלן לכיוון מערב. אני מפליג בהרהורים על כל המגדלים שצמחו ועל איך תל אביב התפתחה, ופתאום אני שומע את הילדים מנהלים מעין תחרות אופנועים, או יותר נכון מנסים להמר איזה אופנוע יגיע הכי מהר לקצה הרחוב אותו הם רואים. בקיצור לא חשוב מה עושים הם כבר יהפכו אותו לתחרות.

מה הילדים עשו במאה ש"ח אתם שואלים ? הם קנו לאמא שלהם ערכת פינוק מללין.

חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים ואני רק מתפלל שבשנה הבאה הם יתחפשו לנתב"ג ואולי נזכה בטיסה חינם...


לטורים הקודמים

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן