"מגיל צעיר נחשפים הילדים שלנו לסיטואציות לא מוכרות, לגירויים ולאיומים שונים. ברוב המקרים שבהם נתקלו הילדים במקרים כאלה,כמו היום הראשון בכיתה א', ריב בין ילדים וכדומה, היה לצידם מבוגר - הורה, אח גדול, גננת - שתיווך להם את הסיטואציה ועזר להם להתמודד איתה" מסביר ד"ר משה משעלי, פסיכולוג ייעוצי ותעסוקתי מהמחלקה לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה. "כאשר מדובר בגלישה באינטרנט המצב שונה בשני מובנים עיקריים: האחד – הילד נמצא לבד בסביבה שבה הוא עלול להתקל בסיטואציה בעייתית. השני – פעמים רבות מדובר על גירויים בעצימות גבוהה, כזאת שלרוב לא מתאימה גם לאנשים מבוגרים עם ניסיון חיים".
חשיפה לגירויים קשים בלי ליווי של מבוגר עלולה ליצור עיוות בתחושת הזהות העצמית של הילד. ממש כמו שלא היינו רוצים שהילד שלנו ישתה אלכוהול, ייחשף לבריונות או למיניות בעולם האמיתי ללא מבוגר לצידו, כך עלינו לנסות למנוע ממנו להיחשף ברשת לתכנים שאינם תואמים את הערכים שלנו ולתת לו את הכלים לדעת מה לעשות אם נחשף לתכנים כאלה.
כדי להמשיך ולמלא את תפקידנו כהורים ולגונן על הילדים גם במרחב הווירטואלי חשוב לבצע מספר דברים בסיסיים לפני שאנחנו מאפשרים להם לגלוש לבדם ברשת:
1. יצירת אווירה שיתופית כדי להוביל לשיתוף פעולה של הילד.
בקשו ממנו סיור מודרך, מתואם מראש, בעולם הדיגיטלי שלו ממש כמו שאתם מבקשים לדעת מי הם החברים שאיתם הוא נפגש ואיפה בעולם האמיתי. בקשו שיראה לכם במה הוא משחק, מה הדמות שלו במשחק, איך הכיר את השותפים למשחק. הבהירו שאתם עושים זאת מתוך דאגה ולא מתוך רצון לפגוע בפרטיות שלו. הזמינו את הילד להראות לכם מה שנוח לו. קבעו זמן מוגדר לכך ועשו זאת באווירה חיובית, לא ביקורתית.
צילום: shutterstock
2.שיחה חופשית על הסכנות.
יחד עם הילד תארו השתלשלות עניינים צפויה שעלולה להיות מסוכנת, למשל: מה יקרה אם אדם זר יתחיל לדבר איתך? איך נמנע מכך ומה נעשה אם זה יקרה.
חשוב לעבור עם הילד על התגובות הרצויות לכך – ודאו שהוא יודע שעליו להודיע על כך למבוגר. כך גם בנוגע לתגובות על שיימינג שהילד נחשף אליו מהצד.
3. מניעה או צמצום הסכנה - התקינו אמצעי הגנה טכנולוגיים שיצמצמו וימנעו חשיפה לתכנים לא הולמים בעת הגלישה.
ישנם פתרונות טכנולוגיים מתקדמים ופשוטים לשימוש שמונעים חשיפה לתכנים שונים ברשת (כדוגמת אינטרנט רימון). יעילותם של הכלים הללו נבחנת כל הזמן על ידי מומחי אינטרנט ועל ידי מומחים מתחום מדעי ההתנהגות והתפתחות הילד ומומלץ להשתמש בהם.
מה לעשות? לעשות!
הפסיכולוג ירון סלע מאוניברסיטת תל אביב מסביר שחשוב לייצר שיח חופשי בבית על סכנות באינטרנט ועל דברים שקורים בו. כשהילדים מרגישים שאפשר לדבר על הסכנות, המודעות גדולה יותר. ממש כמו שאנחנו שואלים את הילד איך היה בבית ספר ככה צריך לשאול ולהתעניין על הפעילות שלו באינטרנט. תקשורת פתוחה, חיובית ואוהדת מדגישה את הזמינות ההורית בלי שיפוטיות.
זכרו שחובתנו כהורים להציב גבולות לילדים היא חובה בסיסית וגם אם קשה לנו יותר לעשות זאת בעולם הדיגיטלי שבו פעמים רבות הילדים הם המומחים הגדולים, הרי שדווקא שם, מקום שבו הסכנות רבות ומאיימות, חשוב יותר לעשות זאת. ובא לציון גואל