לנחש את הצופן (דה וינצ'י)

הלל אפלבום חושד בצופן דה וינצ'י (אבל מעריך את טום הנקס), משפר את היפנית שלו ומגלה לנו מה עובד בראשו העמוס של שחקן. אה, וזה גם טור פרידה...

הלל אפלבום
ט באלול התשעז
,
31 באוגוסט, 2017 12:02
משחקי קופסה

משחקי קופסהצילום: shutterstock

אני מודה, לא אהבתי את הספר 'צופן דה וינצ'י' של דן בראון ועוד פחות אהבתי את הסרט שעשו בעקבותיו (למרות שאני מאד מעריך את טום הנקס ששיחק בסרט). ועל משחק המחשב שיצא בעקבות שניהם קראתי ביקורות קטלניות. לכן משחק בשם 'צופן דה וינצ'י' היה צריך לעורר את חשדי ואכן כך היה. אלא שלמרבה המזל אין שום קשר בין המשחק והספר.

מדובר במשחק פשוט לכאורה אך כזה הדורש תחכום, זכרון, תכנון מראש ועוד אסטרטגיות שלא כל אחד ניחן בהן. 
במשחק יש 24 אבני משחק, חציין לבנות וחציין שחורות, ממוספרות מ 1 ועד 12. כל שחקן (אפשר לשחק בשנים עד ארבעה שחקנים) מקבל ארבע אבני משחק באופן שרק הוא יודע מה המספרים שעליהן. שאר האבנים נשארות בערמה מרכזית כשערכיהן נסתרים. כל שחקן מסדר את האבנים שלו בסדר עולה של מספרים מימין לשמאל (אם יש לו אבן לבנה ואבן שחורה עם אותו מספר, השחורה תבוא משמאל ללבנה). מטרת השחקנים לנחש את הספרות המסתתרות אצל יריביהם. כל שחקן נוטל בתורו אבן מהערמה המרכזית ומנסה לנחש את ערכה של אחת מהאבנים שבשורת אחד היריבים. הצליח? חייב היריב לחשוף את האבן ואילו המנחש משלב את האבן החדשה בשורה שלו ובכך מקשה על יריביו. נכשל השחקן בניחוש? חייב הוא לשלב את האבן החדשה בשורה שלו כשהיא גלויה. שחקן שכל אבניו נחשפו – יוצא מהמשחק. האחרון שנותר – ניצח.

פשוט? ממש לא. על כל שחקן לזכור בעל פה את הניחושים שלו ושל יריביו ולשקלל הכל בניסיון לנחש נכונה את אחת מאבני היריב. ככל שמתקדם המשחק נחשפות יותר אבנים, אבל מצטבר יותר מידע שבעל פה (לא רושמים את המהלכים!). הבה נכנס לראשו של שחקן המנסה לנחש אבן משל יריבו:
"האבן הלבנה ראשונה אצל צחי לא יכולה להיות 1 כי לי יש 1 לבן ובשורה של איציק נחשפה אבן 1 שחור. זו לא יכולה להיות 4 כי לפני שני תורות יצחק ניסה לנחש את זה ואיציק אמר 'לא'. רגע הוא התכוון לאבן הלבנה הראשונה או השניה?  אוף, אני לא זוכר. אולי היא בכלל 3? לא, אני חושד שה-3 הלבנה בכלל אצל יצחק. אולי 2? לא סביר כי צחי עצמו שאל אותי אם האבן שלי היא 2. רגע, אולי הוא הטעה אותי בכוונה ?..."
וככל שהמשחק מתקדם זה נהיה מסובך יותר. יתרון גדול לבעלי הזיכרון הטוב, המתקזז רק עם יתרונם של האנליטיקנים. הבעיה שהללו האחרונים נוטים לשקוע בהרהורים ארוכים, מה שמאפשר לשחקנים האחרים להכין קפה, לקרוא עיתון… לא, עדיף לאמץ את 'כלל הדקה' המגביל את אורכו של כל תור. אכזרי אך מחויב המציאות אם רוצים להגיע בזמן לתפילת ערבית.

את המשחק המציא ממציא המשחקים היפני איג'י וואקאסוג'י. אבל מכיון שהיפנית שלי ממש, אבל ממש, גרועה – לא הצלחתי למצוא עוד פרטים עליו (גיליתי שיש שחקן יפני בעל שם דומה, איך המידע הזה מקדם אותנו? לא יודע). עד שלא יקום דובר או דוברת יפנית מבין הקוראים ויחכים אותנו לגבי הממציא, נצטרך להסתפק במשחק עצמו. יודעים מה? זה דווקא לא רע בכלל.

המשחק נמכר בארץ על ידי חברת 'אלפייט טויס' ומצוי בחנויות.

זהו טור פרידה. החופש נגמר. זו אמנם לא סיבה להפסיק לשחק, אבל אני לפחות צריך לחזור לבית הספר... נפגש בעז"ה בחופשה הבאה!

 

לטורים הקודמים  
 

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

x
אילוסטרציה צילום: פלאש 90. הדס פרוש

אזרח ישראלי נעצר על ידי השב"כ: חשד שריגל עבור איראן

קרא עוד