כשהגיור של ילדך תלוי במקום בו למדת

"הגיע תורנו לגשת לבית דין לגיור קטינים. התכוננתי והתרגשתי לקראת המבחן הגדול שיאשר את יהדותי או שמא דוסיותי. נכנסנו נרגשים ויצאנו כעבור 3 דקות בדיוק ברגשות מעורבים".

תהילה מגן
כט בטבת התשעח
,
16 בינואר, 2018 12:08
המסע למשפחה

המסע למשפחהצילום: מערכת כיפה

את עידן וטלי הכרנו בסדנת הכנה לאימוץ, ההיא מלפני כעשרה גיליונות שהתקיימה ביפו. זוג צעיר מקסים וחברותי ומאז הסדנא אנחנו בקשר. על ביקור בסוכה של עידן וטלי אנחנו לא מוותרים ומדי שנה  מצפינים עד חצור בשביל להיפגש עם הזוג המתוק מתוק הזה. המפגשים שלנו נראים לפעמים כמו מפגשים של מכורים- אנחנו חיים אימוץ, מדברים אימוץ ואפילו מתווכחים אימוץ. בפעם הראשונה שישבנו בסוכתם הנאה, היה זה מפגש בין 2 עולמות שונים מאוד אבל המכנה המשותף היה הרחמים העצמיים הרבים שנשפכו שם בין הסודה לביסלי. שני זוגות שבוכים על מר גורלם ועקרותם. הפעם השניה שנפגשנו בסוכה של עידן וטלי הייתה שונה ושמחה- הם חבקו את בתם הראשונה הודיה לאחר שזכו ואימצו אותה בגיל חודשיים. הביקור התחיל בדבר תורה של עידן כשכיפה לבנה של בר מצווה חילונית לראשו, הוא דיבר על משה רבינו ומעמד הר סיני ואנחנו בעיקר הסתכלנו על הודיה והתרגשנו מכל הלב. וכמו מנסים ללמוד מהוותיקים שאלנו אותם איך מתקדם הליך האימוץ. עידן וטלי ענו שהודיה נולדה לא יהודיה ולכן לפני שמבקשים צו אימוץ מבית משפט, יש צורך לגייר אותה. מאחר ופקידת הסעד שלהם ראתה מולה משפחה שומרת מצוות, מסרה להם ילד לגיור ללא היסוס. בכאב הם סיפרו לנו שכאשר הגיעו לבית הדין לגיור קטינים, הדיינים לא הסכימו לגיירם, בעצם לגייר את הודיה. עידן, הצדיק הזה שלא הולך עם כיפה, התקשה לחתום על תפילות במניין או ברכת המזון לאחר כל סעודה וטלי לא הסתירה שאיננה הולכת עם כיסוי ראש. כשנה אחרי המפגש ההוא, הגיע תורנו לגשת לבית דין לגיור קטינים. התכוננתי והתרגשתי לקראת המבחן הגדול שיאשר את יהדותי או שמא דוסיותי. נכנסנו נרגשים ויצאנו כעבור 3 דקות בדיוק ברגשות מעורבים. עברנו וזה משמח, אבל מה? לא שאלו אותנו כלום. הייחוס המשפחתי, מוסדות לימוד והשיוך המגזרי עשו את שלהם וגויירנו רק על סמך זה. אולי עידן הרבה יותר ירא שמיים מאסף וכל תפילה שלו היא מעומק הלב ואולי טלי מקפידה פי אלף ממני על הפרדה בין בשר לחלב. ואולי אני בכלל כופרת? למי אכפת? לנו יש את השיוך הנכון והלוק הנכון בשביל להתגייר. בסופו של דבר רב הקהילה בחצור התערב והודיה גויירה כדין. בסוכות האחרון ישבנו אצל עידן וטלי וחבקנו את עוללנו המקסימים. עידן פתח בדבר תורה: ''ביום כיפור אחרון חשבתי שיש דבר כזה להתפלל שהתפילה של האחר לא תתקבל- עוברי דרכים נכון? אז חשבתי לאן נעלמו כל התפילות והדמעות שלנו כשהתפללנו לפרי בטן? ''באמת לאן???!!! '' חשבתי שאולי הנשמות של הילדים שלנו כשבאו לעולם ללא הורים וללא בית התפללו שהתפילות שלנו לא יתקבלו כי רק ככה יהיה להם משפחה'' הודיה הקטנה, הגעת למשפחה הכי יהודית שאני מכירה.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

רחוב יפו בסגר צילום: נתי שוחט, פלאש 90

תכנית הממשלה לסיוע למשק: 80 מיליארד ש"ח, מענקים לעסקים והלוואות בפריסה ארוכה

קרא עוד