כיף לשבת לכתוב בבית קפה - ועדיין לא תמצאו אותי שם בכל יום

לכל מי שכותב או כותבת, יש את הפנטזיה על המקום המושלם לכתיבה. מיקום פסטורלי, שקט ושלווה, ללא אנשים או הסחות דעת ברקע, אוכל מוכן והשראה בכמויות, אבל המציאות היא לא כזו. המחזאית איילת סנאי מזמינה אתכם להכיר מקרוב את עולמה.

חדשות כיפה איילת סנאי - תאטרון השחר 21/10/18 11:28 יב בחשון התשעט

כיף לשבת לכתוב בבית קפה - ועדיין לא תמצאו אותי שם בכל יום
מיומנה של חזאית, צילום: shutterstock, סטודיו כיפה

אז החלטתי היום לשבת לכתוב בבית. ככה, בנחת עם פיג'מה בסלון, לסיים לכתוב את המחזה שהתחלתי מזמן ואולי אפילו להצליח להתחיל אחד חדש עם רעיון שמנקר לי בראש כבר חודשיים. נשמע נפלא, לא?! אז האמת היא, שלשבת לכתוב בבית, זה המתכון הבטוח ל..סיום כל מטלות הבית ובדרך המהירה ביותר. למה, אתם שואלים? כי המילים נתקעות – נשטוף כלים, זה בטוח ישחרר אותן. יש מחסום כתיבה – נקפל כביסה, אולי זה יעזור. נתקעתי  בבניית המשך העלילה – נטאטא את הרצפה, זה וודאי יסדר את המחשבות. 


קשה לשבת מול המחשב ולבהות במסך בעוד הכתיבה זורמת לה לאט, או יותר נכון מטפטפת. יש ימים בהם ההשראה הלכה לאיבוד וטרם מצאה את הכתובת הנכונה, והיא  גורמת לי לקום מהכיסא יותר פעמים מאשר לשבת עליו. וכדי להשקיט את המצפון בכל קימה כזו, אני מקפידה לסדר רק עוד קצת את הבית כדי להרגיש שבכל זאת הייתי קצת יעילה ושבמשך השעתיים שחלפו לכל הפחות תקתקתי את הגיהוץ. או כמו שאומרים בפולנית 'לפחות עשיתי משהו'. 


לכל מי שכותב או כותבת, יש את הפנטזיה על המקום המושלם לכתיבה. מיקום פסטורלי, שקט ושלווה, ללא אנשים או הסחות דעת ברקע, אוכל מוכן והשראה בכמויות. החלום שלי הוא על מרפסת עץ המשקיפה אל הים, נדנדה מרופדת וכוס קפה קר על שולחן ליד. מחשב נישא על הברכיים והמילים זורמות ונשפכות כמים. מדי כמה שעות הפסקה בכתיבה לטיול על החוף, ברגליים יחפות ורוח נעימה. והנה - תוך שבועות ספורים המחזה או הספר הושלמו ואני מוכנה ומזומנה לפרויקט הבא. בפועל, מה הסיכוי שזה יקרה ?! אפסי כנראה. אז מה בכל זאת אפשר לעשות ?! בית קפה. 


היתרונות: קפה קר, ובכך לפחות מימשנו עשירית מהפנטזיה המקורית. ובנוסף (ועכשיו ברצינות) בית הקפה מעמיד לנו את הדד-ליין עליו חולם כל כותב. אותו תאריך יעד המכריח אותך לשבת ולכתוב ולכתוב ולכתוב עד צאת הנשמה ועד סיום המחזה בשעה טובה ומוצלחת. שמעתי לאחרונה מהפזמונאי יהורם טהר-לב משפט קסום שאומר "הדד-ליין הוא ההשראה" - כשיש תאריך יעד להגשה, אין להשראה ברירה אלא לבוא לבקר אותנו. 
וכך כשאני יושבת בבית קפה, משך הזמן שלוקח לי ללגום אייס-קפה בתוספת מבטי המלצרית החולפת על פני וחושבת לעצמה 'כמה זמן היא עוד תתפוס פה שולחן עם שתייה בסך הכל', הם הגורמים לי לעבוד ביעילות. אין מה לעשות, הזמן קצוב. 


וכן, גם אי אפשר לקום. אפילו לא לשירותים. כי מי ישמור על המחשב המונח על השולחן בזמן שאני מתפנה. בעייתי. ולכן אפילו אם ישבתי רק לשעתיים (וכן, הזמנתי עוד קפה, או עוגה, תלוי בתחושת המצפון שגרמה לי אחראית המשמרת) הן שעתיים יעילות מאד. 
היתרון הנוסף שיש בבית קפה, ואסור להמעיט בערכו, הוא היכולת להיות עם ולהרגיש בלי. אותה דממה רועמת שיש בבית, תחושת הלבד, מקבלת בבית קפה טוויסט; מצד אחד יש הרבה אנשים מסביב ודיבורים וסיפורים ומצד שני אני לבד עם עצמי, באופן שמאפשר לי ליצור ולכתוב. בעזרת ה'. 
ובל נשכח, שאם נהיה לרגע מנומסים פחות ונצוטט פה ושם למילים שעפות מסביבנו, הרי שקיבלנו את ההשראה הגדולה מכל. כך למשל, ישבתי לי יום אחד לכתוב בבית קפה שכונתי בו נראה היה כי כל היושבים מכירים זה את זה. זוג מבוגר, בשנות השבעים לחייו ישב בשולחן סמוך אלי ותכנן בקול רם חתונה קרבה. כנראה מחתנים את בן הזקונים חשבתי לעצמי והמשכתי לכתוב. לפתע הגיע אדם חדש לבית הקפה וניגש ישירות אל הזוג, מברך בהתרגשות את הגבר במזל טוב לבבי. מהמשך השיחה התברר לי כי החתונה שתוכננה הייתה של הזוג המבוגר בעצמו. הפתעה. מיד התחילו לרוץ לי בראש תסריטים וסיפורים על חתונה של מבוגרים, חתונה שנייה או שלישית והיכולת לתכנן אותה כמו הייתה חתונה ראשונה של בני עשרים ומשהו. מרתק. 


אז למה בכל זאת אתם לא מוצאים אותי חונכת בכל יום בית קפה אחר?! 
ובכן, לא הכל ורוד וישנם ימים שהמזל משחק בהם פחות. יום הולדת למשל. לא שלי. של צעירה אמריקאית חביבה שהחליטה לחגוג באותו היום עם כל בני גילה שעלו לארץ ביחד אתה בקיץ האחרון. לא שקט ולא נעליים. גם השראה גדולה לא נמצא שם, אלא אם תרצו לכתוב סרט נעורים אמריקאי טיפוסי. וגם... תעשו לבד את החישוב של עשרים עד חמישים שקלים בממוצע ליום + זמן נסיעות למי שלא גר בעיר – ותבינו לבד. אחרי הכל מחזאים חיים מאהבה. כסף זה מותרות. אז אני יושבת בבית. עם כוס קפה חם. ומשתדלת לכתוב. ועוד ועוד ועוד. 

לחיי מחזות מוצלחים ! 
.   
 

 

 

הכותבת: איילת סנאי "תאטרון השחר", לתגובות: 24ayelet@gmail.com.

איילת סנאי

איילת סנאיצילום: יהושע לוי