ילדים הם לא סטטיסטיקה

אחרי כל הדו"חות, המספרים והנתונים על הנוער, ועל הסמים על האלימות וההזנחה, אבי ברמן מבקש לשאול האם שאלנו את עצמנו לא רק 'כמה' אלא גם 'למה'?

אבי ברמן
יד באייר התשעו
,
22 במאי, 2016 23:41
shutterstock

shutterstockצילום: shutterstock

דו"ח עמותת על"ם אודות מצבו של הנוער בסיכון בישראל פורסם השבוע, מלא וגדוש במספרים קשים לעיכול: נוער שמכור לאלכוהול ולסמים, נוער חסר בית, בהם עולים רבים שחבלי הקליטה בארץ קשים עליהם מאוד והם פונים למרכזי התמיכה השונים של על"ם, העושים עבודה מרשימה בכל רחבי הארץ.

אמנם, מטבעם של המספרים, הדוחו"ת וטפסים, ליצור תחושת זרות וריחוק, תחושה של 'לי זה לא יקרה', זה משהו רחוק ששייך לשם, לשכונות המצוקה, להורים שהרגילו את ילדיהם לסמים, אלימות והזנחה. זו טעות. הנוער שמסתובב ברחובות ומגיע למצבי מצוקה של סמים, אלימות ואלכוהול, מגיע גם מהמשפחות הכי טובות, ללא הבדלה מיוחדת בין דם לדם.

והכי חשוב: אחר כל הדוחו"ת והשאלונים, יש לעמוד על העיקר: נשמה של נער, נער שמחפש את עצמו ואת עולמו, אינה ניתנת למחקר על ידי עובדי רווחה חמושים במחקרים אקדמיים ודוחו"ת רבעוניים שרק מסיטים את מרכז תשומת הלב מן העיקר: השאלה אינה מה הוא שותה, כמה היא מעשנת ואיפה הוא מבלה את לילותיו, אלו נתונים ידועים. השאלה המהותית כאן היא מדוע: מדוע גובר הייאוש על יצר החיים וההצלחה, מדוע זה בוחר צעיר בעל כשרונות להפקיד את חייו בעולם הפשע, מדוע בחר בן טובים שלא חסר כל טוב להסתובב ברחובות ולכלות את כספו ונעוריו עבור מנת כדורים, לא של פלאפל, מדוע בחרה נערה להתנער מכל מחוייבות.

כיון שבנשמות עסקינן, השאירו נא את הסטטיסטיקה בבית, ילכו ויתפרנסו בה מלומדים שוחרי מדע ודיפלומה. כי כל נשמה, נשמה לעצמה, סיפור חיים שיש בתוכו מנגינה, מנגינת חיים שרק הוא יכול לנגן. לכן, אין דרך או שיטה אחת לעזור לנער או נערה שאיבדו את הניגון וקצת מזייפים לשיר מחדש. עלינו בראש ובראשונה, להקשיב ולהאזין, משום שרבות מהמנגינות איבדו את דרכן, רק כי לא היה מי שישמע. כי הנהנו בראשנו שהנער דיבר, ובעצם היינו קשובים רק לעצמנו, לציפיות שלנו כהורים או לנורמות שלנו כחברה ולא שמענו אל קול הנער באשר הוא שם.

אחד מיסודות החינוך החשובים ביותר הוא האמון ביכולותיו ובכוחותיו של הנער, בזרעים הטובים שטמונים בו שרק מצפים לפעמים להשקיה ולדישון שונים מהמקובל אצל רוב החברה. כמו צמחים נדירים שזקוקים לטיפול מיוחד, בהם כאלה שאוהבים חושך ולא אור, בהם כאלה שריבוי מים מזיק להם, כך הנוער, זה שקורים לו לפעמים נוער שוליים או נוער בסיכון: יש לנו כל כך הרבה מה ללמוד מכל אחד ואחת, מכל נער ונערה.

כל אדם הינו אישיות מיוחדת לעצמו, וכך הוא רוצה שיסתכלו עליו. אף אדם לא מעוניין להיות עוד מספר בטורי סטטיסטיקה. גם הנוער הזה, יש להם שמות, פנים ורצונות. והמון כישרונות, יכולות ואהבה, תנו להם אהבה.

הכותב הינו מנכ"ל ארגון OU ישראל הכולל את מרכזי הנוער של מקום בלב, אורייתא והזולה של חצרוני

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

'אוטובוס השבת' של מפלגת מרצ בירושלים. ארכיון צילום: אורן נחשון, פלאש 90

העתירה נדחתה: התחבורה הציבורית בשבת ברמת גן תמשיך לפעול

קרא עוד