כמה מיליונים צריך כדי לגדל ילד אחד? לא סתם לגדל, לשדרג, לאפשר ולתת לו כלים לעתיד מזהיר, ככל שהילדים שלי גדלים הנושא נהיה יותר מורכב.
בין מה שאפשר, מה שצריך, מה שעקרונית לא יהיה ומה שממש לא אפשרי. לפעמים אני נקרעת בין הרצון שלי להיות פנויה אליהם ולא לשלוח למסגרות שאיני שלמה עם אופי הטיפול בהם, לבין לצאת לעבוד להתפרנס ולהיות מסוגלת לתת להם יותר גשמיות. עוד חוג, עוד תגבור לאנגלית ,אולי שילמדו לנגן..
הבחירות כל כך קשות.
לשלוח ילד למעון כדי לממן חוגי העשרה לאחיו הגדולים?
שכרו של אחד והפסדו של אחר. איך מחליטים?
לצערי, אין אמצע. היום כדי לצאת לעבוד צריך שהילדים יהיו שעות ארוכות במסגרות.
מניסיון אני יודעת מה העלויות ולא שופטת את מחירי המשפחתונים. שיגבו כמה שהם צריכים כדי להחזיק את העסק שלהם יציב ומשתלם. אולם אני איני יכולה לשלם עבור התענוג.
מיותר לציין שמסגרות גדולות אינן רלוונטיות עבורנו. אז מה נשאר? שיישאר בבית.
וככה הגלגל הזה מסתובב עם עלות תועלת שכר והפסד. בעיקר שכר אבל מסוג אחר.
הבחירה בין להיות אמא נוכחת לבין עוד משכורת היא החלטה קריטית. חייבים להיות שלמים איתה אחרת צפויה תהום. וגם כששלמים, יש מדרון כזה שבקלות אפשר להידרדר בו.
בימים בהם נפשתי בקפריסין תהיתי רבות בסוגיית יוקר המחייה בישראל. טסתי לקפריסין כי בארץ יקר לנפוש. המחייה כאן הופכת לבלתי אפשרית, ובטח ובטח שחופשה.
למה לכל הרוחות משפחות שלמות צריכות לחצות ים בטיסה כדי ליהנות מחופשה מפנקת, מגבשת מאווררת, במחיר סביר? חופשה בחו"ל היא חוויה, עם זאת הפרשי המחירים הם לא סבירים. מדובר על אלפי שקלים.
הרבה בתים בישראל עכשיו ממלאים את לוח השנה באירועים, שהרי חודש יוני כה עמוס במסיבות סוף השנה במסגרות החינוכיות, בחוגים השונים. במקביל איסוף הכספים למתנות, השלמת ימי הולדת בגנים למי שילדיו נולדו בחודשים יולי אוגוסט ובין כל אלו נדרשת התארגנות לקראת הקיץ הגדול.
אם במהלך השנה הורגשו פערים חברתיים בכל הקשור ליוקר המחייה שהרי הקיץ הוא זכוכית שמגדילה ואף מעצימה את הפערים.
מהמנוי בבריכה, דרך בחירת הקייטנה או שתיים, חופשות ושאר ירקות או שיש לומר פירות. גם פירות הקיץ אגב, יקרים!
בחופשת הקיץ האימא הנוכחת, זו שוויתרה באהבה על משכורת, זאת שמחכה בבית עם ארוחה חמה ופעוט שמח. האימא הזאת נמצאת במלכוד. כל ימי הגשם שהיא חיכתה בשער בית הספר ובבית הוגש מרק חם. בימים הלוהטים, מיץ, ברד קפוא ובית ממוזג, כל הבקרים שהתנהלו בשלווה יחסית, כל ימי המחלה שפוזרו באהבה, וגם ימי החופש כי: "בבקשה אמא, אני רוצה להישאר היום בבית" כל הטוב הזה פשוט לא נמדד אל מול יוקר החופשה.
אם פעם בריכה פרטית בחצר הבית הייתה סמל סטטוס יוקרתי הרי שהיום בריכה בבית זה פיצוי לאלו שידם אינה משגת חופשה מפוארת.
אני מבינה שלקיץ הזה אני מגיעה אולי ללא אמצעים כספיים אבל עם אנרגיות טובות של חופש ועם רצון טוב וגם כמה תובנות.
עכשיו נותר לי רק לקוות שהבריכה בחצר תצליח לקרר את להט הרוחות כשינשבו. שקרטיבים 10 ב-10 ₪ יהיו תמיד במקפיא ויקררו את הלשון טרם תשמיע קולות של תסכול. שיום הכנת "סליים" יהיה עבורי הקשה ביותר יעבור בשלום יחסי ובעיקר שתהיה שמחה בבית. שאחרי כל הלמידה המשמעותית לאורך השנה אני אעמוד במשימת הקיץ אולי אפילו בהצלחה יתרה.
להיות אמא נוכחת ולוותר על משכורת זה ויתור אדיר. לגדל בעצמי את ילדי שלי זאת זכות שאין כמוה. שפע בא ושפע עובר אבל אחרי הכל, אנחנו זה מה שיישאר.