נשואים שנה וקצת,אשתי הדתיה ביננו, אני שומר קצת בשבילה.
לעצם העניין,אני לא מורגל בחום ואהבה,לפניה לא היה לי איש קרוב אליי מעולם.
אני צריך להרגיש אותה כל הזמן,מרגיש חי רק לידה.
מטבעי אני אדם חזק נפשית ושולט בגופי.
הבעיה מתחילה בתקופת נידה, לכתחילא,לפני החתונה הבטחתי לאשתי שלא אשכב איתה ועד היום קיימתי.
אני יכול להתאפק למגע מיני, אך קשה לי לוותר על חיבוק או סתם ליטוף.
בתחילת הנישואין אשתי היתה על כדורי מניעה מסיבות רפואיות מה שקצת ריסן אותה.
לפני שמונה חודשים היא הפסיקה על מנת להכנס להריון ומאז החשק שלה קצת הוגבר, מה שמקשה עליה את המגע שלי ואפילו חיבוק מדליק אותה.
בעקבות זה היא ביקשה שאפסיק לגעת בה, מה גם שאסור נגיעת חיבה משום אסור קרבה.
אני די מכבד אותה וכמעט לא שולח ידיים אך קשה לי לחיות באותו בית כמו 2 אנשים זרים ופעם אחת בתקופת נידה אני מחבק ומנשק אותה בצורה ממושכת מה שמוביל אותה ואני מדגיש אותה, לפורקן מיני.
לאחר מכן היא מרגישה רע וחושבת שזה כמו לשכב.
שוב אני לא פולט ומעולם לא חציתי את הגבול אפילו שאשתי מאבדת שליטה אני בשליטה.
אני צריך קצת קרבה ממנה, קצת מגע.
1.האם זה שהיא מגיעה לפורקן כמו שתואר לעיל כה חמור?
2.אם אנו שומרים ואפילו נגיעה כמעט כל תקופת הנידה לא נחשב כלל בעקבות נפילה?
3.בד"כ הנפילה מתרחשת בשבת בביתנו, אשתי מנסה לעקוף ולברוח כל פעם שיש נידה בשבת,שניסע לבית הוריה, ואני מתרגז וטוען שצריך להתמודד ולהשאר בבית, אולי היא צודקת והתמודדות היא ע"י בריחה?