שלום לרב
ראשית אבקש שהשאלה שלי לא תפורסם באתר.
בעלי ואני לצערי הגענו למשבר גדול בנישואין שלנו ואנחנו עומדים כיום בעצב רב על סף גירושין.
כמובן שיהיה קשה לתאר הכל על רגל אחת וקצרה היריעה.
למרות זאת אנסה לתאר כאן בקצרה:
אנחנו נשואים ארבע וחצי שנים ויש לנו ילד אחד בן 3. התחתנו כשאני הייתי בתחילת תהליך של תשובה ובעלי היה מבית דתי אך יש לו בעיות אמוניות קשות וגם את המצוות ואורח החיים שהוא מקיים הוא עושה כגירסא דינקותא ולא מהלב ולא בכייף. נראה אפילו שרוב הדברים הם סוג של עונש עבורו. הוא טוען כי למרות הכל היהדות וקיומה עדיין חשובים לו וחשוב להעביר זאת מדור לדור ולכן הוא למעשה נשאר דתי במידה זו או אחרת. מאז כמובן הדברים התפתחו בכל מיני צורות. אני ב"ה במגמת התקרבות והתחזקות וחיפוש מתמיד אחר חיים אמיתיים ומהותיים. והוא במגמת הדרדרות מתמדת. גם רוחנית ובעקבות זאת גם מעשית.
במהלך הנישואין שלנו לצערי- הוא נפל קשות בעניינים שהצניעות יפה להם וקשה לי לפרט, רק אגיד שזה היה משהו וירטואלי באינטרנט.
הוא מתייסר על זה מאוד כי בתוכו יש לב ענק ונשמה מיוחדת. אבל אין לו יכולת לשלוט במעשים שלו כנראה וככה הוא פגע בעצמו בי ובנישואין שלנו. לא מדובר על מעידה חד פעמית אלא על דפוס התנהגות ארוך ומתמשך. אני גיליתי זאת כי חשדתי הוא לא היה מעיז לספר. אחר כך הוא הודה ומאוד התבייש והיה עצוב מהפגיעה בי.
בנוסף יש לנו הרבה חילוקי דעות כמעט על כל דבר ופערים גדולים בתפיסת עולם ובמחשבה, ואני מתביישת לספר שהיינו רבים הרבה מריבות שהיו מגיעות לפסים אישיים וכואבים, וספגתי ממנו- צעקות ניבולי פה ואיומים פיזיים עם היד או בעיטות שלו בדלתות וקירות בבית (קרה פעמיים בלבד). ספגתי גם הרבה זלזול וחוסר הערכה על התקופה שלפני שחזרתי בתשובה ושהוא יודע אודותיה הרבה. זה היה כואב כידוע כי בעל תשובה מתחרט ומתבייש בעברו וכשכל הזמן מזכירים לו אותו זה מייסר.
אחר כך הוא היה עצוב מאוד מהתנהגותו.
לאור כל זאת החלטנו יחד שכנראה ייטב לנו אם נפרק את החבילה ולי הסיפור איתו היה נראה אבוד.
לאחרונה הוא הביע קצת חרטה ומאוד השתדל והיתה לנו תקופה יחסית סבירה יחד. סה"כ יש לנו תקשורת טובה ואנחנו מדברים על הכל ומנסים לנתח את מצבנו יתרונות וחסרונות ולהבין מדוע הגענו לרמות תסכול קשות שכאלה האחד מהשניה. שנינו אנשים טובים וערכיים ואין לנו קשיים