כבוד הרב שלום.
אני פונה אליך מכיוון שאני ממש בבעיה.
חזרתי בתשובה והשארתי מאחורי עבר עם הרבה זכרונות שמייסרות אותי.תמיד לא הרגשתי טוב איתם אבל עכשיו מאחר שחזרתי בתשובה ואני מבינה את משמעותם של דברים אני נלחמת להרדם בלילות ולא להיגעל ולשנוא את עצמי.
אני בד"כ אומרת לעצמי שאין ברירה...שאני חייבת לזכור כדי להתקרב יותר לקב"ה.אבל אני יודעת שבלי הזכרונות האלה הייתי אוהבת ורוצה בו בידיוק כמו עכשיו!אני לא יודעת מה לעשות.פשוט בא לי למחוק את כל המחשבות האלה...הן כל כך מדכאות אותי ואני לא חושבת שזה משפיע עלי לטובה בשום דרך משכנעת מספיק כדי להצדיק את היסורים שאני עוברת .
חשבתי על היפנוזה אבל אני לא בטוחה בכך.
בבקשה תן לי תשובה איך להתמודד עם זה איך לפתור את זה...אין לי מושג איך להחזיק עם זה מעמד.
רב תודות.