שלום,
אנחנו זוג דתי, נשואים מזה חצי שנה, והחלטנו שאפסיק לקחת את הגלולות.
לא מתוך רצון של להכנס להריון, אלא פשוט כי העדפתי להפסיק לקחת אותם מכל מיני סיבות.
בגלל שאנחנו טרם בשלים לילד, בעלי החליט שבמהלך יחסי האישות הוא פשוט יתאפק. הוא קרא שהרמב"ם ושאר מנהיגים רוחניים אחרים(לאו דווקא מהיהדות) אומרים כי כדאי לפרוק כמה שפחות. לכן, החליט שיפרוק רק כשנהיה מוכנים להכנס להריון.
והדבר נראה לי תמוהה... רק לימדו אותנו כל הזמן שלגברים מאד קשה עם זה, והם רק מחכים לרגע שזה יהיה מותר.
מבחינתו שרק אני אהנה בשעת החיבור, ואפילו גם מבחינתו לא חובה להתחבר, כל עוד אני נהנת.
זה נראה לי פשוט מוזר. אני תוהה על הדרך שבעלי החליט ללכת בה, ואני תוהה לעצמי אם היהדות בכלל דוגלת בכך?!
אם רק צד אחד נהנה, זה נראה לי לא שלם.
למה שלבעלי לא יהיה אכפת מההנאה שלו? למה שבעלי לא ירצה לפרוק?
(כמובן ששאלתי אותו, אך אני מקבלת מענה שכלי שזה פשוט יותר בריא לגבר ככה...)
אשמח למענה בעניין.
תודה!