שלום(:
אני בת שירות שניה.עכשו התחלתי שירות בגרעין ונראה לי שלא יהיה לי חיים קלים,כי אני בחרתי בשירות קשה ומאתגר.וממש חשוב לי לעשות שנת מדרשה,שנה של התנתקות מהחיצניות,של הסתכלות פנימית על עצמי,לברר מי אני(?!)ובנוסף אני רוצה לחיות חיים של תורה,של חסד ונתינה אז ללא ספק אני צריכה את השנת מדרשה!כשאני מספרת את זה לאנשים ואומרת שאני דיי חושבת על מדרשה.
אז פתאום כולם אומרים לי: " מה את לא רוצה להתחתן בחיים?" "את לא רוצה ללמוד?" "מה עם פסיכומטרי?" "איך ההורים שלך יגיבו"? "מדרשה זה המון כסף חבל על הבזבוז כסף" "אולי תשלבי את זה עם מכללה כלשהי?"
ואז...מתחילות לצוף כל המחשבות.
אוקיי אמנם אנחנו משפחה מסורתית,אבל ההורים שלי לא יבינו מה אני עושה במדרשה?כי אחרי הכל מה שמעניין אותם ובצדק אני קצת מבינה אותם זה העתיד שלי..מה אלמד,עם מי אתחתן,ובמה אעסוק בעתיד!להם זה לא ברור מאליו השנה הזאת..שלא אחשוב
בכלל על תגובתם של המשפחה המורחבת!
והעיניין הכספי!!! זה דיי לוחץ...איך אספיק גם לעבוד,לעשות מדרשה ופסיכומטרי באותה שנה?!?! ההורים שלי לא יממנו..כי גם בשירות הם דגלו בזה שאני צריכה להיות עצמאית,לדאוג לעצמי מבחינה כספית (אך תמיד עמדו מאחוריי והיו לי לגב )ותמיד אמרו לי "ברוכה הבאה לחיים האמיתיים" ואני לא רואה אותם עוזרים לי לממן את השנה הזאת כי בשבילם היא לא באמת חשובה.והם לא רואים בה לתועלת..אין לי מושג איך אצליח לשלם 9000 שקל על מדרשה!!
וכן,אני רוצה להתחתן..וזה די בוער לכולם!!
ונכון שרק התחלתי את השנה ולראות מה קורה איתי לקראת סוף שנה אבל הנושא הזה בוער בי!!כי מרגיש לי שאני אוותר על השנה הזאת שהיא שנה של פיתוח האישיות,ובניה בגלל כסף\משפחה\לחץ של החבר'ה!!
* ועוד הערה.
הרגיש לי כהצגתי את משפחתי כמשפחה לא טובה.ח"ו אני הכי מעריכה אותם בעולם!ומאוד התחזקנו ב"ה.אחותי הגדולה שהיא דוסית נשואה לבייניש ולמדה חינוך וגרים בגרעין מסויים בארץ לא עשתה מדרשה-אך היא מאוד תומכת בי!! אבל אני דיי מפחדת שגם ישוו בניינו כי היא ממש מודל לחיקוי...ולא עשתה מדרשה אז ק"ו שאני לא אצטרך.
אשמח לקבל תגובה(: