יוצא לי המון לבקר במאמרים אתאיסטים שמאלנים וכ'ו.. והגעתי למסקנה שאין לי מה לענות על השאלות שהם שואלים.. וזה ממש מדכא . 16 שנה של לימוד לא הובילו אותי לשום מקום. אבל זה גם מצחיק, מצחיק שאני , הבחורה עם הדעות הכי מוצקות והאידיאלים דווקא אני , שנראת הכי בטוחה בדרך שלה .. אבודה ,מבולבלת ,וכואבת.. לא מבינה פתאום מה היא לובשת , אומרת, אוכלת .. בעצם לא מבינה כלום.. אני , הבחורה שהמורות שואלות אותה מה היא עושה פה ולא במדרשה .. דווקא אני.. יש לי המון שאלות אמוניות .. המון .. אבל אני לא בטוחה שאם יענו לי עליהם אני באמת ירגיש שלמה . יש המון גירויים בעולם הזה שגורמים לי לחשוב פעמיים על הדרך שלי ואם היא באמת הדרך הנכונה .. הרי הורגלתי להיות דתיה , וימנית מאז ומתמיד .. פתאום הצורה ניראת לי לא הגיונית ( כל מה שאני כותבת כאן הוא לצורך בירור ואין כוונה ללעוג חס ושלום על ה' או על התורה) מה רע בהומואים או בנישואי תערובת , "העם הנבחר" , "לכל אדם יש מטרה וייעוד בעולם הזה"