שלום ! קודם כל רציתי להודות לכם על האתר המדהים הזה, אשריכם ! אני מבקשת שהשאלה לא תפורסם באתר
ועכשיו לשאלה שמציקה לי במשך יותר מדי זמן ...
אני בת 16 ומזה שנתיים אני הולכת לסניף בני עקיבא (מעורב) לפעולות ערב שבת , כמעט כל שבת ושבת מלווה אותי מישהו קבוע בגלל שהסניף רחוק מהבית וללכת לבד זה לא בא בחשבון (גם בגלל שזה מפחיד וגם בגלל שההורים שלי לא מרשים לי ללכת לבד בלי ליווי של בן) בהתחלה הקשר ביננו הסתכם בליווים האלו ובאמת לא היה שום דבר אבל לפני שנה הוא התחיל לשלוח לי הודעות בווטסאפ (מה שלא קרה לפני) גם בימי חול , השיחות שלנו הלכו והתעמקו -בכל זאת יש דרך ארוכה של 40 דק' לפנינו עד הסניף וכך גם הפגישות התארכו והתאהבתי בו .. ואני יודעת שזה נשמע הכי קיטשי ודביק בעולם אבל כבר שנה שלמה שאני חושבת עליו כל יום ורק מחכה ליום שישי כדי לראות אותו , והוא מצידו מפזר לא מעט סימנים שזה הדדי אבל אני לא בטוחה בכך . בנוסף ממש חשוב לי לציין ששנינו שומרים נגיעה וב"ה לא נפלנו בזה אפילו פעם אחת אני בחורה רצינית עם ראש על הכתפיים ותלמידה מצטיינת וב"ה ממש שוקדת על תיקון המידות שלי ועל התקרבות להקב"ה אבל האהבה הזאת כלפיו לא יוצאת לי מהראש ! ואני יודעת שזה באמת לא הזמן לחבר אבל שוב ושוב אני שוקעת במחשבות עליו וממש מייחלת לצליל הודעה ממנו . אני ממש רוצה להוציא אותו מהראש שלי ולהתרכז רק בלימודים ובחברות ולהיות ראויה לאהבת אמת ע"י תיקון העצמי שלי אבל זה פשוט לא מצליח לי .. הגעתי למצב של ייאוש , כי מצד אחד אני רוצה לנתק איתו את הקשר לקשר מנומס בלבד ומצד שני אם לא הוא אין לי איך ללכת לסניף -הדבר היחיד שמחזיק אותי במשך כל השבוע עם כל השגרה השוחקת של כיתה יא בקיצור אני בדרך ללא מוצא וממש מרגישה מיואשת ! איך אני יכולה להפסיק לחשוב עליו אחרי שבמשך שנה שלמה טחנתי את עצמי במחשבות עלינו ונפגשנו כל כך הרבה פעמים (כמה פעמים גם לבד) האם למנוע מעצמי ללכת לסניף זאת הדרך? למרות שאני כל כך אוהבת להיות שם והאם זה כל כך פתטי או שזה דבר טבעי לאהוב מישהו בצורה כל כך חזקה -ולקרוא שוב ושוב ושוב את ההודעות שלנו בווטסאפ ? אשמח לתשובה מפורטת ! תודה רבה מראש