שלום, אני בחורה דתית בת 17, יש לי שכן שנה מעלי, אדם מדהים, מתוק, צדיק ובאמת מיוחד.
אצלינו אין קשר עם הבנים ואני כבר יותר משנתיים חושבת עליו ומחכה ליום שבו ניפגש ונדבר ברצינות.
העניין הוא שאני אפילו לא יודעת אם הוא חושב עלי, אם יש לו חברה, אם הוא מכיר אותי או מנסה להכיר אותי כמו שאני מנסה להכיר אותו.
בכל דרך אני מנסה להביא לידי מפגש ודיבור, ולא פעם אחת עצרתי את עצמי מלהתקשר אליו או לסמס לו וברגע האחרון מחקתי את המספר שלו.
אני פשוט אוהבת, מעריכה אותו ומאמינה שיכול לצאת מקשר בנינו משהו נכון וטוב.
יש לי את הקול בלב שאומר שזה לא נכון להיות עכשיו בקשר עם בנים, אנחנו דוסים, אבל יש לי גם קול שאומר שאם זה לא שטות וחברות ילדותית זה יכול להיות מצויין. אני גם מכירה את שנינו ויודעת שזה לא יהיה קשר כמו של כל זוגות הנערים בעולם.
אני כבר לא יכולה להמשיך ככה, אני לא מפסיקה לחשוב ולחכות לטלפון ממנו, ואני לא רוצה שיגידו לי לרדת מזה כי אני לא אצליח וגם אני לא חושבת שזה הפתרון, אני באמת חושבת שזה יכול להוביל לטוב, אני צריכה לדעת מה לעשות מכאן הלאה, איך כן לפתח וליצור את הקשר בלי שאני אצא משוגעת.