שלום לרב. אני בת שרות לאומי. ואני בלחץ מטורף שאני מרגישה שהוא מאיים למעוך אותי לגמרי.
אני מלמדת יהדות ילדים, המון זמן לפני השירות, חלמתי על השירות וכמה שאני יהיה טובה בזה, וכמה שאני יועיל לעם ישראל, ויעשה טוב וכל מה שחינכו אותנו.
כלום לא הולך לי. לא מקשיבים לי. אני משעממת את הילדים. (הם אמרו לי את זה) אני כל כך מנסה, וכל כך רוצה, וזה כל כך כואב.
אמא שלי הגיעה למקום שאני מלמדת, וראתה אותי ברגע כואב. וכל כך התביישתי.
אין לי פנים לחזור הבייתה.
גם החברות יודעות על כמה שאני כישלון. הם מדברות עלי מאחרי הגב. או שהן חושבות שאני ישנה. אבל אני ערה עם עינים עצומות ולב מת.
אין לי כלום כלום כלום. אני לא שווה כלום כלום כלום. ואני לא יכולה לסבול יותר.
אין לי כח לכל זה.