שלום כבוד הרב,
אני נמצאת במצב קצת לא טוב עם הורי. הם עוברים תקופות לחוצות ואני מרגישה שהמון מזה נופל עליי אם זה בריבים בצעקות בכעסים, במטלות הבית וכן הלאה. בנוסף יש להם לא מעט תלונות בנוגע להתנהלות חיי. זה כמובן לטובתי והם מנסים לדחוף אותי קדימה אבל הם אינם יודעים איך לעשות זאת. אין תקשורת אישית טובה ביני לבינם, הם רוצים דיבורים של "ת'כלס" ולראות ממני תוצאות. לא מעניין אותם כ"כ עולמי האישי ומה אני מרגישה וכיוצא בזה.. כל פעם שהם לא מרוצים מההתנהלות שלי הם מפטירים הערות פוגעניות, מראים לי שהם מאוכזבים או כועסים. אני מאוד רגישה, ולמדתי פחות לקחת ללב בזמן השירות הלאומי,בו הייתי רחוקה מהבית. אבל עכשיו אני בבית, עובדת, מבררת על לימודים וכד' והקירבה ביני לבין הורי מפוצצת את כל מה שעוד היה בסדר. הרבה פעמים אני עונה להערותיהם אבל זה רק מדרדר את המצב (כי לדעתם הם תמיד צודקים הרי) ואני מרגישה שאני מגיעה למקום בו יש חוסר כיבוד הורים. פעמים רבות הם מביאים אותי לידי כעס גדול, לסערת רגשות ולידי עצבות עמוקה ואני מרגישה שאני הולכת ודועכת בכל פעם שתקרית כזו מתרחשת. קשה לי להיות במצב כזה עם הורי שאני כ"כ אוהבת. שאלתי- איך אוכל להתמודד עם כיבוד ההורים שלי- כך שלא אפול בפי ובהתנהגותי? איך עליי להתנהג?