שלום רב, אני כותבת עכשיו מתוך בכי וכאב. באמת שאני כבר לא מסוגלת. מרגישה שאין לי עוד כוחות לא פעם עולה בי המחשבה שדי! פשוט לעזוב הכל.. כל פעם נפילה מחדש כל פעם רואה דברים שאני מתביישת בעצמי מגיעה למקומות נוראיים ומתוך זה משתבש לי כל היום אני לא אמיתית אני סגורה וכל דבר מעורר בי כעס ותסכול, זה פוגע בלימודים, בחברות, בחניכות. ובעיקר בי אני אבודה וכבר אין לי כח!!! אני באמת מרגישה כל פעם שהנה הפעם זה סופי אני מתגברת על הנפילות בצניעות מרבה בתפילות אבל.. בסופו של דבר כל פעם חוזרת למקום הנמוך!! נמאס לי מהחיים בצורה הזאת! אני מרגישה שאני לא אחזיק ככה מעמד עוד זמן. ואני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד ולבקש עזרה.