שלום הרב.
אני בן 18 וחצי, סיימתי י"ב.אני בע"ה הולך לישיבת הסדר.
במשך כל חיי הייתי בבית דתי-מסורתי.
לפני כשנתיים התחלתי יותר להתחזק וב"ה כיום אני מקפיד על קלה כחמורה וכו'.
לפני כשנה, בסוף כיתה י"א,לאחר כמה זמן בו הכרתי בחורה אחת שאיתי בסניף. דיברנו והגענו למסקנה שהקשר בנינו רציני,אבל עדיין לא בזמן הנכון לכן דחינו את זה בשנה.
היום,לאחר שנה,אנחנו אמורים להתחיל לצאת.
היא בת 18 וקצת ואני 18 וחצי.
אנחנו בוגרים לגילנו.
בע"ה אני אהיה בשיבת הסדר,והיא-בשירות לאומי.
מכיוון שכל אחד מאיתנו במקום שונה יווצר מצב שאנחנו נראה אחד את השניה בערך פעמיים-שלוש בחודש. (שזה לא הרבה,וכך נוכל להתקדם לאט).
"התכנון" הוא שבערך נצא בתדירות הזו כשנה, ואז בע"ה נתקדם הלאה...
מה שאומר בסביבות תחילת השירות הצבאי שלי,נוכל להתחתן בע"ה.
שאלתי אל הרב היא,
האם אחרי חתונה, אפשר להמשיך ללמוד תורה בישיבה (לפחות עד סוף שיעור ה') בצורה טובה כמו לפני החתונה?
האם אפשר לבנות זוגיות נכונה וטובה בכזה מצב? אם כן, איך?
ואני חושב שבאמצע השירות הצבאי עדיין לא מתאים כל העניין של היריון וכו'. אז אם נוכל לדחות אותו בחצי שנה-שנה? וכך גם ניהיה מוכנים מבחינה נפשית(אסיים ללמוד בישיבה) וגם כלכלית.
כמו כן, אני חושב שכדאי לציין,שה"שנת הפסקה" שעשינו היתה מאוד קשה עבורי (וגם עבורה אני חושב).
ואני חושב שבין כל מיני יתרונות שיש בחתונה,יש גם כמה יתרונות שוליים ששיכים למקרה שלי,ולכן אציינם:
- די קשה לי לעזוב את הבית למקום רחוק- הישיבה. ואם בע"ה אקים בית, אולי זה יתן לי ראש יותר פנוי ושקט נפשי.
-היו לי בעבר נפילות מאוד קשות בתחום הצניעות ופגם הברית. וגם כיום יש לי מאבקים עם היצר. ואולי חתונה זה הפתרון.
אם אפשר, אבקש גם את ברכת הרב(על אף שאני כותב בלי שם).
תודה מראש