שלום לכם ..
אני בת 17 וחצי, ויש לי חבר מזה חצי שנה .
הוא בן 21, ב"ה בחור דתי וירא שמיים.
יש לציין כי הקשר ביננו הוא מצויין, שומרים על איסור נגיעה.
הקשר הוא יציב ,ו"כשר" מבחינה הלכתית.
לשאלתי...
לפני כחודש וחצי בערך התחלנו לדבר על חתונה .. וממש ברצינות .
אני חושבת שהנושא מתאים לי , ורלוונטי מאוד לגביי מבחינת בשלות ומוכנות לכזה דבר גדול.
אבל הבעיה היא , וכעת אני ממש ממש לא יכולה להתעלם ממנה , היא שלמרות מידותיו הטובות , הקשר הטוב ששורר ביננו , והערכה הגדולה שלי אליו , לפעמים אני מרגישה שחסרה לי ההתרגשות הזו .. התרגשות של ממש אהבה!!!
לפעמים , אני מרגישה שזה ממש בולט שהוא אוהב אותי בצורה כל כך שלמה ומוכן לעשות למעני הכל על מנת שיהיה לי טוב.
אני לא כל כך יודעת מה לעשות , מכיוון שמצד אחד הוא בחור כל כך מקסים ואני יודעת שהחיים שלי איתו יהיו מדהימים ..
אבל אני לא יכולה שלא לחשוב לפעמים , שאולי ישנו מישהו שאותו אני אוכל לאהוב יותר ..
בבקשה תעזרו לי כי אני כבר לא יודעת מה לעשות ..!!!
רוב תודות ... אני