בס"ד
שלום רב,
בעלי ואני נשואים כשנה וחצי וב"ה יש לנו תינוק מקסים בן ארבעה חודשים.
מאז שהכרתי את משפחתו של בעלי ועד היום היה לי מאוד קשה להסתדר עם חמותי. היא אישה קשה, שלא טורחת להסתיר את העובדה שאני לא הכלה האידיאלית מבחינתה. אביא כמה דוגמאות: כשרק התחלנו לצאת, אבי בירר קצת על בעלי עם ראש הישיבה שלו, וסיפרתי בזמנו לבעלי שראש הישיבה אמר עליו דברים מאוד טובים, בעלי סיפר זאת לאמא שלו והיא כעסה נורא שאבי בירר עליו וטענה ש"על הילדים שלה לא מבררים, שהם הילדים הכי טובים שיש". עניין זה גרם למתח רב ביני לבינה במשך תקופה מסויימת. (דבר זה לא מנע ממנה לברר אצל אינספור אנשים על החתן שלה שהצטרף למשפחה לפני כשלושה חודשים...) דוגמא נוספת: כחודש לאחר החתונה התארחנו אצל ההורים של בעלי בשבת ושכחתי לגהץ לו את חולצת השבת (דבר שלא הייתי רגילה אליו לפני החתונה..) חמותי נזפה בי על כך לפני כל המשפחה בזמן שהדלקתי נרות שבת. עליי לציין שבדיוק באותה שבת התארחו גם הדודים של בעלי בשבת וגם הם נכחו בזמן שהיא העירה לי.
מאז שהבנתי שאני עומדת תחת זכוכית מגדלת מצידה אני משתדלת ממש במעשיי כשאני איתה, נזהרת מאוד בדברים שאני אומרת ואני אף פעם לא מתנגדת בפניה לדברים שהיא אומרת. הבעיה היא שמאז שנולד לנו ילד היא נהייתה קשה עוד יותר ומצפה מאיתנו לבוא כל שבת שניה (מה שמאוד קשה, מפני שאנחנו גרים במרחק של שעה נסיעה מהם)וכשאנחנו מנסים להסביר לה שהנסיעה קשה לנו ושאנחנו רוצים להישאר בבית, היא אומרת לנו שאנחנו פוגעים בה. בנוסף, לאחר הלידה היא רצתה שנבוא אליהם מה שלא רציתי כי העדפתי להיות אצל הוריי. (גם מזה היא נפגעה מאוד). הבעיה היא שאני כבר אבודת עצות ואני לא יודעת מה לעשות. היא כועסת ונעלבת מכל דבר קטן, וקשה לי מאוד לעמוד בזה.
שתי שאלות יש לי:
1) האם אני צריכה לבקש ממנה סליחה לפני יום כיפור על כך שלטענתה היא נפגעה ממני רבות?
2) כיצד עליי לנהוג בעתיד כדי לנסות להסתדר איתה ב-ל-י לעשות כל דבר בדרך שהיא רוצה שהדברים ייעשו?
תודה רבה וגמר חתימה טובה.
*אבקש ששאלה זו לא תתפרסם באתר. תודה.